ג’ודי קומר (“להרוג את איב”) ובנדיקט קמברבאץ’ (“דוקטור סטריינג’ בממדי הטירוף”) מככבים בדרמת ההישרדות החדשה “The End We Start From”, שמציבה משפחה תמימה מול איתני הטבע. הסרט, המבוסס על ספר מאת מייגן האנטר, מתרחש בזמן שלונדון מוצפת במים בעקבות אסון סביבתי אפוקליפטי. אשה צעירה (קומר) מאבדת את הקשר עם משפחתה, ומנסה כנגד כל הסיכויים למצוא את […]

גוגל מיט, אפליקציית שיחות הווידאו של גוגל, תומכת כעת בתמלול בזמן אמת של שיחות בעברית. הפיצ'ר המקורי, שהתווסף לאפליקציה עוד בדצמבר 2020, קיבל לאט לאט עוד ועוד שפות שבהן הוא תומך וכעת עברית היא גם אחת מהן. מהבדיקה שעשינו הפיצ'ר זמין גם בגרסאות המובייל של האפליקציה וגם בגרסת הווב שלה. כדי להפעיל את התמלול בזמן […]

מאז תחילת המלחמה קיים קונצנזוס נדיר בחברה הישראלית – שצריך לבצע אותה עד תום, למוטט את החמאס ולא לאפשר למצב, בדרום ובצפון, לחזור להיות כמו שהיה. כולם גם מסכימים שצריך להחזיר את כל החטופים מעזה. אלא שיש עוד מוסכמה, שאמנם נולדה מזמן, אבל היא עשתה קאמבק, ובגדול, במלחמה הזאת: שהעולם כולו נגדנו. האם העולם כולו באמת נגדנו? זאת שאלה שקשורה במידה רבה להסברה. לעד כמה אנחנו יודעים לשווק לעולם את המסרים שלנו. מאחר שהאמצעי האולי עיקרי כיום להפצת מסרים ולהשפעה על דעת קהל הוא הרשתות החברתיות, נשאלת השאלה: האם אומת ההיי-טק והטכנולוגיה יודעת להשתמש היטב בטכנולוגיה כדי להפיץ את המסרים שלה? צילום מסרטון שהממשלה הפיצה ברשתות החברתיות. צילום: צילום מסך הנושא הזה עמד במרכז וובינר שערכה היום (ה') קבוצת אנשים ומחשבים. השתתפו בו שורה של אנשים שיודעים מה זאת הסברה מבחינות שונות, ותיקים בעלי ניסיון רב לצד צעירים ש-"שוחים" ברשת. אנשים ששימשו בעבר בתפקידים בכירים בגופי הסברה – כולל תא"ל (מיל') ד"ר אפרים לפיד, שהיה דובר צה"ל, כאלה שעושים זאת בהווה וחוקרי אקדמיה. שניים מהדברים שרוב הדוברים הסכימו עליהם הם שהתקציב שהממשלה מקצה להסברה זעום, ושאנחנו לא מצליחים להגיע לדור הטיקטוק. מהתרשמות אישית ומשיחות עם משפיעני רשת, אני בהחלט מצטרף למסקנה האחרונה. ההשפעה של היום היא לא ההסברה שהייתה פעם יועץ התקשורת הוותיק רוני רימון אמר בדיון ש-"הסברה" היא מילה ארכאית, וצריך להחליף אותה במילה "השפעה". הוא צודק. אנחנו כבר מזמן לא בעידן של ראיונות של 4, 5 או 8 דקות בטלוויזיה, או של 12 או 13 טורים בעיתון, והרבה יותר בעידן של סרטונים של שתי דקות, אם אתם בומרים שמשתמשים בפייסבוק או ביוטיוב, או 15 שניות, אם אתם מילניאלז שצורכים את עיקר החדשות שלהם מאינסטגרם או מטיקטוק. כתוצאה מזה, אי אפשר לפתח ולנמק מסרים, ובלית ברירה, צריך שהם יהיו קצרצרים וכמה שיותר קיצוניים, כדי שיהיו כמה שיותר ויראליים. ראו למשל מסר שלנו שהצליחה בהתחלה – חמאס זה דאע"ש. זה מסר קצר, קולע ומובן, ולכן הוא זכה לתפוצה רחבה. ההסברה הישראלית היא עוד זירה במלחמה. ודאי לא הזירה המרכזית, אבל היא זירה חשובה, שמשפיעה מהותית על דעת הקהל בעולם, שהמנהיגים קשובים לה. אנחנו כבר יודעים שאנחנו מפסידים בזירת ההסברה, אבל עלינו להפנים את זה, ולפעול בהתאם. אם לא נעשה זאת, בטווח הקצר נאבד את הלגיטימציה להמשיך במלחמה, ובטווח הארוך אנחנו עלולים לאבד את הלגיטימציה להתקיים האם ישראל מצליחה ברשתות החברתיות? התשובה לשאלה הזאת, במבחן התוצאה, היא לא. בכלל לא. יש לכך מספר סיבות: קודם כל, תקציב ההסברה של ישראל הוא כמה עשרות מיליוני שקלים בשנה, שזה לעג לרש. כמו כן, התיאום בין הגופים הרשמיים שעוסקים בנושא לוקה בחסר, וכך גם התיאום בינם לבין האינפלואנסרים. הממשלה לא משכילה להשתמש באנשים הטובים שמנסים היטב להשפיע על דעת הקהל העולמית לטובת המדינה, בפרט החל מ-7.10, ואפשר לראות את זה בלא מעט פוסטים מתוסכלים שהמשפיענים עצמם העלו. עוד סיבה לחוסר ההצלחה היא שאנחנו מעטים מול רבים. מה לעשות שיש הרבה פחות אזרחים בישראל מאשר במדינות ערב. ומאחר שהרשתות החברתיות בנויות על תפוצה ועל מעורבות, היכולת שלהם להעביר את המסרים ולקבל עליהם הרבה מאוד לייקים גבוהה בהרבה משלנו ושל אוהדינו בעולם. סיבה נוספת היא הדעות הקדומות. אנחנו נתפסים כחזק, כאדם הלבן, המדכא, זה שמשפיל, מנשל ורוצח את הפלסטינים מאז 1967, וה-"מהדרין" יגידו גם מ-1948. זה נכון? לא, אבל זה המצב, ולכן גם השימוש הרחב שנעשה בטענה הבזויה שישראל מבצעת "רצח עם" בפלסטינים. ההצלחה המעטה של ניסיונות ההשפעה של ישראל נובעת גם מהעובדה שהמסר שלנו מורכב יותר מזה של הצד השני. שאנחנו לא רק מקרבן, אלא גם קורבן. שגם בנו טובחים, ושלא הגענו לכאן מאירופה ומארצות האסלאם ונישלנו את הפלסטינים, אלא שחזרנו למולדתנו. אלה אינם מסרים פשוטים, בטח לא במונחים של הרשתות החברתיות, שם הזמן להעביר מסר הוא בערך כלום. תמונות כמו זאת משפיעות על העולם – ובתקשורת העולמית מוצגות תמונות הרבה יותר קשות ממנה. צילום: ShutterStock הסיבה האחרונה, אם כי לא בחשיבותה, היא האימאג'ים. מה לעשות שמראות של שכונה הרוסה, ילדים שמטפלים בהוריהם הפצועים ליד הריסות הבניין שלהם, ואנשים שסוחבים גופות של קרוביהם ותוך כדי בוכים הם הרבה יותר חזקים מהמראות הכי מזעזעים שאנחנו יכולים להציע. שתמונה של בית הרוס לחלוטין בכפר עזה או בבארי קטנה בהשפעה שלה מתמונה של שורת גופות ששרועות על הכביש בעזה או בחאן יונס, שלא ניתן לראות אותו מרוב ההריסות. ואמנם, בהתחלה, דעת הקהל הייתה אתנו, אבל ברגע שהתחילו להראות בתקשורת העולמית את תמונות ההריסות בעזה, היא נטתה כמעט באחת נגדנו. מה אפשר לעשות? כתבתי קודם שהקונצנזוס הישראלי הוא שהעולם כולו נגדנו. אלא ש-"העולם כולו נגדנו" זאת לא תוכנית עבודה. נהפוך הוא, המשמעות של האמירה הזאת יכולה להיות שאין מה לעשות, כי בלאו הכי לא נשפיע. אז זהו, שיש מה לעשות. יש כמה פעולות שיכולות לשפר בהרבה את ההשפעה הישראלית על דעת הקהל בעולם, ושחלקן כבר נעשות במידת מה: להביא את הגופים הרשמיים השונים שעוסקים בהסברה לפעול תחת קורת גג אחת ולשתף פעולה אלה עם אלה, כמו גם עם הגופים האזרחיים והמשפיענים הפרטיים. אלה לא צריכים להתחנן בפני הממשלה שתעזור להם. דבר נוסף הוא להקצות לכך יותר תקציב. הרבה יותר. רוני רימון הציע בוובינר להעמיד את תקציב ההסברה של ישראל על מיליארד דולר בשנה. דן בילסקי, עד לא מזמן ובמשך הרבה שנים עורך חדשות בקול ישראל, מסתפק בחצי מיליארד דולר. ואני אומר: בואו נתחיל ברבע מיליארד. עם הסכום הזה ניתן לעשות הרבה מאוד, הרבה יותר ממה שעושים כיום. את התקציב הזה צריך להעביר בין היתר לטכנולוגיה. ה-AI ולימוד המכונה מאפשרים ליצור, בקלות יחסית, תמונות וסרטונים עם מסרים מחודדים ומטורגטים לקהלים הרלוונטיים, ולהפיץ אותם בתפוצה רחבה, ואפילו מאוד. יש כמה גופים באומת הסטארט-אפ שלנו שעושים את זה, אבל הם פועלים בצורה עצמאית, ללא תקציב ממשלתי, מה שאומר שהיכולות שלהם מוגבלות. חשוב לציין שהתוצרים שלנו צריכים להיות תמיד אמיתיים ואמינים. קל מאוד להכין ולהפיץ פייק ניוז, והחמאס עושה את זה מצוין. אנחנו צריכים לעבוד אחרת. צילום מסרטון שהממשלה הפיצה ברשתות החברתיות. צילום: צילום מסך עוד זירה במלחמה ההסברה היא עוד זירה במלחמה. ודאי לא הזירה המרכזית – הקרדיט הזה ניתן ללוחמים שלנו, אבל זירה חשובה. כזו שמשפיעה מהותית על דעת הקהל בעולם, שהמנהיגים מקשיבים לה. לראייה, נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, שינה את המסרים שלו במהלך המלחמה ונשיא צרפת, עמנואל מקרון, תמך בנו, אחר כך קרא להפסקת אש, בהמשך חזר בו ובצעד האחרון שלו, נכון לעכשיו, חזר מהחזרה. אנחנו יודעים שאנחנו מפסידים בזירת ההסברה. אבל לדעת זה לא מספיק – עלינו להפנים זאת, ולפעול בהתאם. אם לא נעשה את זה, בטווח הקצר נאבד את הלגיטימציה להמשיך במלחמה הנחוצה שלנו, ובטווח הארוך יש מצב שנאבד את הלגיטימציה מהעולם להתקיים.

האוטובוסים נטענים כמו טעינה אלחוטית של סמארטפונים. מאת: מערכת Telecom News

קבוצת המילטון, היבואנית הרשמית של מוצרי שיאומי (Xiaomi) בישראל, השיקה את השואב השוטף הרובוטי Xiaomi Robot Vacuum S10T, המציע עוצמת שאיבה גבוהה של 8000Pa לצד אפשרות לניקוי רטוב ומברשת יעודית למניעת קשרים. שואב ה-Robot Vacuum S10T החדש מצטרף לשלישיית דגמי ה-Robot Vacuum X10/S10/E10 שהושקו בארץ מוקדם יותר השנה, כאשר הוא מגיע עם עוצמת שאיבה כפולה […]

אחת התכונות החדשות שאפל הוסיפה למערכת ההפעלה iOS 17 האחרונה היא תכונה בשם NameDrop, המאפשרת למשתמשי iPhone ו-Apple Watch עם עדכוני מערכת iOS 17.1 ו-watchOS 10.1 להחליף בקלות מידע ליצירת קשר על ידי קירוב המכשירים זה לזה. לכאורה, תכונה חביבה, שמאפשרת להחליף פרטי קשר בין שני משתמשים בנוחות ובמהירות. אבל נראה שהמשטרה בארה"ב פחות מרוצה ממנה. בכמה מדינות בארה"ב פרסמו סוכנויות אכיפת החוק התראה למשתמשי אפל "להיזהר" מהסיכונים הבטיחותיים הנלווים לשיתוף מידע ליצירת קשר. המשטרה גם קראה להורים לשנות את ההגדרות במכשירים של ילדיהם כדי "לשמור עליהם". המשטרה ציינה, כי התכונה עשויה לבצע את מה שהיא נועדה לעשות ללא ידיעת המשתמש, ואף ממליצה "לא לתת לזרים להחזיק את הטלפון שלך". בדרום קרוליינה, מחלקת השריף של מחוז גרינוויל הודיעה לציבור, כי התכונה הזאת היא "משהו שאנשים קשישים, ילדים, או אנשים פגיעים אחרים עשויים בקלות לשגות לגביו או להתעלם ממנו". דובר של אפל הגיב לידיעות הללו, וציין כי התכונה עוצבה כדי לאפשר למשתמשים להחליף פרטי קשר ספציפיים רק עם אנשים שהם בוחרים לשתף איתם את המידע. בנוסף, משתמשי iPhone ו-Apple Watch שלא יגיבו לאפשרויות המוצגות על המסך בעת קירוב מכשירים – המידע שלהם לא ישותף. לדברי החברה, שום פרטי קשר לא "משותפים אוטומטית" כשמקרבים את המכשירים. כדי שלא ישותפו פרטי קשר או מיקום בטעות, ההמלצה היא, כמובן, לכבות את התכונה במכשיר ולהפעיל אותה רק כשצריך. ליתר ביטחון.  

החלק השני לעונה 6 של הכתר, הספין-אוף לבית הנייר ,סרט חדש עם ג'וליה רוברטס, קווין הארט וכריס רוק בדוקו חדש ועוד

שוק האוזניות האלחוטיות, כך נראה, לרגע לא יכול לשקוט על שמריו. בכל פעם שחושבים שכבר ראינו הכל, תמיד יגיע זוג חדש מעבר לפינה עם סיכוי טוב להציע משהו קצת שונה, או קצת יותר טוב, או קצת יותר מתקדם – וזה קורה בקצב גבוה למדי. לאחרונה, לפחות באופן אישי, יצא לי לבדוק כמה וכמה אוזניות שמציעות שימושיות מעט אחרת, וגם האוזניות החדשות של 1MORE, ששמן המלא הוא Fit SE Open Earbuds S30, נכללות ברשימה הזו. אם תרצו, אפשר להתייחס אל ה-S30 – שיש להן אחיות בשם S50 שמציעות קצת יותר ועולות יותר – כאל אוזניות אלחוטיות ללא אוזניות. אמנם לא מדובר באוזניות הולכת-עצם, כמו PurFree Lite של היילו ש"פגשתם" כאן לאחרונה, כי הן מתבססות על הולכת קול ויושבות על תעלת השמע, אבל זה בדיוק מה שהן עושות: רק יושבות – אין קצוות סיליקון שנכנסים לתוך האוזן, כשהדרייברים הדינמיים בגודל 14.2 מ"מ יושבים על הקצה של התעלה דוחפים את השמע פנימה, ממש כמו כל שמע חיצוני אחר בסביבה, רק יותר מקרוב וגם בעוצמה שיכולה להיות כמובן מאוד גבוהה. זה אומר כמובן שצריך אמצעי עזר כדי להחזיק את האוזניות על האוזניים, וזה הדבר השני שבולט מאוד באוזניות הללו, גם אם לא ייחודי – קשתות שמטפסות מעל האוזן, מקדימה ועד לחלק האחורי שלה, כך שהן למעשה לא יכולות ליפול תוך כדי פעילות, ואפילו אם היא מאוד ספורטיבית ומאוד קופצנית. האוזניות הפתוחות של העידן החדש האוזניות הללו מוגדרות כאוזניות פתוחות, כי הן לא אוטמות מטבען את האוזן כך שאין השתקת רעשים פסיבית שבדרך כלל מלווה אוזניות נטולות חוטים מהשורה, כאלה עם קצוות שנכנסות לאוזניים עם ציפוי סיליקון רך. זה אומר שהן טובות לשימוש עבור אלו שרוצים להקפיד לשמוע את רעשי הסביבה. עם זאת, זה כמובן תלוי מאוד בעוצמת ההשמעה של המוזיקה – מעל רמה מסוימת הרעשים מסביב די מונחתים, אם כי לא בכל סביבה, ובכל מקרה לא עד כדי השתקה כמעט מוחלטת כמו בעת שימוש ב-ANC. בעוצמת קול של כ-50% הצלחתי להקשיב למוזיקה וגם לנהל שיחות עם אנשים, ובוודאי לא לפספס רעשים מסביב, כמו מכוניות חולפות או נביחות, אפילו רחוקות, של כלבים. השימוש באוזניות התברר כנוח ביותר ואפשר לענוד אותן במשך שעות ארוכות ללא כל בעיה. הצלחתי להירדם כשהן על האוזניים ואפילו להתנהג כמו פרופסור מפוזר ששוכח שהמשקפיים שלו על הראש – וזה קרה לי יותר מפעם אחת. כמובן שלא צריך להגזים, ובגרסאות הנוכחיות של אנדרואיד גם מקבלים אזהרה על ענידת יתר, אבל אם רוצים כן למשוך עד הסוף, אפשר להגיע עד 10 שעות של האזנה רציפה לאחר טעינה מלאה, וזה אכן התברר כמדויק למדי גם בעוצמת קול שנוגעת בדרך כלל ב-70% יותר מאשר ב-50%. מארז הטעינה גדול המידות – אין ברירה אם רוצים לאחסן שתי אוזניות שיש להן קשתות אוזן – מספק עוד שתי טעינות מלאות, כך שאפשר להשתמש בהן במשך 30 שעות ברציפות. הוא שוקל כ-60 גרם, וכל אחת מהאוזניות – ושוב באופן טבעי בגלל הקשת והמבנה הארוך שלהן – שוקלת כ-10 גרם, שזה הרבה יחסית עבור אוזניות נטולות חוטים, אבל כאמור בכלל לא משפיע על נוחות השימוש, במיוחד עבור אלו שלא סובלים גם כך הכנסה של אוזניות לאוזניים שלהם. שיחות הטלפון היו טובות בדרך כלל גם אם הקול היה קצת מתכתי. אחת הסיבות לכך היא שבכל אוזניה יש שני מיקרופונים שמופנים כלפי כיוונים שונים ובאמצעות אלגוריתם בינה מלאכותית מצליחים לנקות את מירב הרעשים מהסביבה הקרובה. בחוץ הרוח לא הפריעה לשיחות, וגם אם חדרו רעשים מסביב, הם לא הפריעו לשיחה. המוזיקה נשמעת טוב, לפעמים אפילו טוב מאוד בעת ההקשבה למוזיקה החוויה טובה ואפילו מאוד לעיתים, עם באס מודגש יחסית כמו שאני אוהב, אבל עם מעט צרימות שמורגשות לעיתים לא ממש שכיחות בעיקר בצלילי הביניים. אין אקולייזר שיכול לשנות את ההגדרות הללו, אז צריך להסתפק באיזון המוגדר מראש. מה שכן הפריע לי זה הבקרות. S30 מסתמכות על מגע, ולמרות ששטח הזיהוי ארוך למדי, יותר מדי פעמים הן לא הגיבו מספיק טוב לנגיעות. כמו ה-Buds Pro של CMF, הן לא תומכות בהקשה אחת כדי למנוע נגיעות מוטעות, במיוחד אם רוצים לכוון את האוזנייה למקום, אבל הן תומכות רק בשתיים ושלוש הקשות, וזה לא תמיד מתבצע טוב, בדיוק כמו במקרה של האוזניות מבית Nothing. האפליקציה המלווה מאפשרת לבחור מה יעשו הקשות כפולות ומשולשות עבור כל אוזנייה, וזאת מתוך רשימה רחבה למדי של אפשרויות, והיא כמובן מאפשרת לראות מה מצב הסוללה באוזניות וגם במארז הטעינה, וכן לבדוק האם יש עדכון קושחה. Fit SE Open Earbuds S30 של 1MORE מיובאות לארץ בידי דוגית והן נמכרות במחיר רשמי של 359 שקלים.