אמנם סיפורו של יעקב אבינו בא ללמדנו כי העתיד הוא שחשוב ולא העבר, אבל, כידוע, בתורה - מוקדם ומאוחר עשויים להתבלבל. כך קרה שיתרו, חמו של משה רבנו, בא מן העתיד וסייע לסוחרים המדיינים במכירת יוסף לישמעאלים

תמר הייתה נשואה לער הרע, ולא התייבמה על ידי אחיו אונן, שהיה רע יותר. אונן נמנע מהעשייה החיובית של המשכיות זרעו של אחיו, כי עינו הייתה צרה באח המת. עד היום אנו נתקלים באנשים שנמנעים מעשייה חיובית, רק כי אין להם אינטרס

כמו שעמיר פרץ חשף את המניעים הרגשיים שהובילו אותו לעזוב את מפלגת העבודה, כך גם התורה לא מסתירה את שנאת האחים כלפי יוסף. האם רגשות ויצרים לא מרוסנים הם שמעצבים את גורלנו או שיש סיכוי לתבונה ולשיקול דעת?