על מארגני המאבק החשוב על מחירי הדיור לזכור שהתקשורת כבר אימצה בעבר, ויותר מפעם אחת, סדר יום אזרחי, אבל תמיד התקשתה לדבוק בו לאורך זמן / רפי מן

הכנסת יוצאת ביום חמישי השבוע לפגרת הקיץ וטוב שכך. על רקע מחאתם של 150 אלף צעירים, בני מעמד הביניים, והזעקה "העם דורש צדק חברתי" העולה מהרחוב הוכיחה הכנסת ה- 18 חוסר רלבנטיות משווע.כמה אנרגיות, כמה מלל, כמה תשפוחות של רטוריקה, כמה הצעות חוק הזויות, כמה דיוני סרק וכמה גימיקים ליוו אותנו לאורך המושב שננעל השבוע מבלי שהתסיסה ברחוב והקריסה של מעמד הביניים, הצליחה להבקיע את חומת האטימות של המשכן ולהגיע אל תודעתם של חברי הכנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה ...

המדיה החברתית מראה לנו מי נתפס בתור מנהיג מאחת האוהלים, ובעיקר מי אשם במצב

אנחנו מטיילים עכשיו על האדמה שנתגלתה, ואשר היתה קבורה כל כך הרבה שנים מתחת למים, ומתרגשים מן המראות. לפעמים מה שאנחנו רואים הוא מאיים ומרתיע, לפעמים הוא קורץ. אבל בדבר אחד אנחנו יכולים כבר להתנחם: באוקיאנוס המים של הלאומיות הערבית, האחידה והמאחדת, הסלע הישראלי בלט למרחוק, זר ומנוכר. אך כאשר המים נסוגו, ואטלנטיס נחשפה מעל למים, אנחנו כבר לא נראים זרים עוד, יש רבים כמונו.

גבול ההשתתפות של עיתונאים במחאה הנוכחית, במיוחד אם הם עוסקים בסיקורה, עובר לפני הירידה לחסימת כבישים או הנפת שלטים בגנות ראש הממשלה / נורית קנטי

נגיד בנק ישראל הוא אחראי מרכזי להכבדה על הזוגות הצעירים והעם בישראל, לכן אסור לשמוע לעצותיו הרעות, וגם לא לקריאות של המיליונר דן מרידור לריסון תקציבי. לעומת זאת, כדאי לשמוע לדרישתה של ישראל שלי, המצטרפת למחאה הכלכלית מן הכיוון הפטריוטי באמת, וקוראת להוזיל את מחירי כל מוצרי היסוד בעשרים אחוז. כמה פשוט, כמה נכון. על חשבון מי? למשל, על חשבון הקלות המס לעשירים ועל חשבון עודפי המס שנצברים כל הזמן ועל חשבון פריצת התקציב הקמצני, שפישר הוא כל-כך נגדה ...

עוזי ברעם | <strong>המחאות ופוליטיקת הפייסבוק</strong>

אפרים ענבר | שהטורקים יתנצלו