מסתבר שבהפועל תל אביב גם כשכל כך טוב, יכול להיות כה נורא. ואיזה מסכנים האוהדים, שר פעם אריק איינשטיין, והיום צריך לתקן את זה ל"ואיזה מוטרפים הבעלים", ובסוף, כרגיל, האוהדים יהיו מסכנים, כמו תמיד, כי רק בהפועל תצוץ מאיפשהו הלוזריות גם בעיצומה של חגיגת וינריות שלא היתה כאן אף פעם. מעולם לא בעטו מעטים כל כך בדלי חלב מלא כל כך ממנו שתו רבים כל כך. ובמילים אחרות: מוני ואלי היקרים, תרגיעו ומיד. לפני שיהיה מאוחר מדי. אולי בעצם כבר מאוחר מדי. כשאתם הולכים לישון וקמים בבוקר ...

לא מזמן מישהי אמרה לי שהבלוג הזה מריח כמו הלוויה, שהוא מדכא מדי, ושכדאי לי לנסות לכתוב את הבלוג בנימה אופטימית יותר, בנימה שמחה יותר. כבר יומיים אני מנסה למצוא את הנימה הזו ולא מוצא. מסתבר שזה לא קל למצוא נימה מהסוג הזה. אני מודה שרוב הפוסטים השבועיים שאני כותב כאן נגועים באיזו עגמומיות עקרונית, באיזו מלנכוליה כרונית, ושמעטים ונדירים הם הפוסטים אשר ארוזים במצב-רוח אופטימי, שמח. אין ספק שהטון הכללי של הבלוג הזה הוא לא ממש אופטימי. לא ממש מאושר. והסיבה לכך מקורה בשלושה ...