כרגע נושא עזה אינו נמצא על האג'נדה של ממשלת ישראל, שעסוקה בדברים אחרים וכנראה נמשיך לחיות בין סיבובים בעזה |  סטילס: עמוס בן גרשום /לע"מ מבצע מגן וחץ הסתיים. אך נדמו שיגורי הרקטות ומיירטי כיפת ברזל החלה הספירה לאחור לסבב הבא. מי יידע מתי יבוא.  הג'יהאד האיסלמי יכול היה בנקל לפרסם 'תמונת ניצחון' שלו: בין 500 ל-1,000 ישראלים, נשים, גברים וטף עזבו את ישוביהם בעוטף עזה "להתרעננות" במרכז ובצפון, באילת ואצל משפחות וקיבוצים מארחים. זה בוצע הפעם בסדר ובארגון, וטוב שכך, ובהחלט מגיעה לתושבים התרעננות והתנתקות מהממ"דים. ארגון טרור כמו ג'יהאד לא יכול שלא לראות בכך ניצחון והישג. היהודים נוטשים את בתיהם מפחד עזה. אפשר להוסיף עוד תמונה של מצב הזוי: פועל זר, פלשתיני תושב עזה, שבא יחד עם אלפי חבריו לעבודה בישראל באותו יום ונהרג בתקיפת רקטות שהגיעו מעזה עירו.  המבצע האחרון הוכיח שוב מציאות עגומה: מדינת ישראל, על צבאה הגדול, מטוסיה, טנקיה ולוחמיה אינה מסוגלת להתגבר על שני ארגוני טרור ברצועת עזה שאין להם מטוסים וטנקים ותותחים, ובכל זאת הם קובעים את לוחות הזמנים של מדינה וצבא. הג'יהאד יחליט מתי יהיה הסבב הבא ומה תהיה עוצמתו. לששה המפקדים הבכירים שחוסלו כבר מזמן יש מחליפים. אז מה היה לנו במאי 2023?  איך אמר ראש אמ"ן לשעבר: מבחינה טקטית היה הישג גדול, מבחינה  אסטרטגית לא השתנה דבר. עכשיו צריך לייצר מהר מיירטים לכיפת ברזל ולעדכן את בנק המטרות, שיהיה מוכן לסיבוב הבא.  כמה זה עלה לנו? שיגור מיירט טמי"ר של כיפת ברזל – כ-50 אלף דולר. מיירט של 'קלע דוד' סטאנר כמיליון דולר, אבל כאלו שוגרו רק שנים. כמה מיירטי כיפת ברזל שוגרו במגן וחץ לא יספרו לנו, אבל החשבון יגיע למיליונים רבים. מה הסיפור של רצועת עזה? חבל ארץ לחוף הים התיכון, לחוץ בין מדינת ישראל לבין הים, כשני מיליון תושבים פלשתינים. לא מדינה, לא ריבונות, לא שייכת לאף אחד. תושביה נשלטים על ידי שני ארגוני טרור, שליטת PROXY של איראן הרחוקה, מנהיגים ומפקדים שחלקם יושבים בנחת בחו"ל, בביירות או בדמשק. אלפי גברים חוצים כל יום את המעברים כדי לעבוד ולהתפרנס בישראל, וילדיהם מתחנכים בבתי הספר שיש להשמיד את ישראל.  תושבי העוטף והערים המועדות לפורענות שדרות אשקלון ואשדוד התנהגו בגבורה גם הפעם במגן וחץ. אבל ניתן היה לשמוע נימות חדשות בדברי התושבים, אמירות שהגיע הזמן לשים קץ למצב הזה, שהסבלנות הולכת ונגמרת, שחובת הממשלה להגן על תושביה. עד היום אין סימנים שהממשלה תנסה לפתור את בעיית עזה, ואנו ממשיכים להיות תקועים אתה. מבדילים בין החמאס לבין הג'יהאד. הראשון כאילו נהנה מחסינות, בשני פוגעים קשות. נשמעות יותר ויותר דעות שאת המשחק הזה בין שני ארגוני טרור, שממררים את חייהם של רבבות תושבים, יש לסיים. מזרח תיכון שונה אם נתרומם מעל לרצועת העזה נמצא מזרח תיכון שחווה שינויים משמעותיים, רובם לא לטובת ישראל: העולם הערבי מחזיר לחיקו את אסד מסוריה שאחראי למותם של חצי מיליון אזרחים.  אנו חולמים על קשרים עם סעודיה, והמלך מזמין את אסד לליגה הערבית. איראן מקיימת ברית צבאית הולכת ומתהדקת עם רוסיה על חשבון מדינה אירופית, אוקראינה, שנהפכה לשדה ניסויים לנשק מערבי, מזרחי ואיראני. ארה"ב נוכחת, אך תשומת ליבה בטייוואן ובסין. אינדו-פסיפיק יותר חשוב לביידן מאשר מידל איסט.  על כן יתכן שממשלת ישראל תהיה חייבת לשקול צעדים 'חריפים', אולי אפילו חד-צדדיים, כדי לפתור את בעיית עזה. היא חייבת זאת לאזרחיה. הנה כמה אופציות:  ניתוק מוחלט מרצועת עזה: חומה גבוהה, אין מעבר פועלים לישראל ואין מעבר ברזל, חשמל, מזון, בטון מישראל לעזה. אין לישראל מחוייבות לתושבי הרצועה. אין ברצועה ישובים ישראליים, אין שם אתרי כמיהה דתית-הסטורית יהודית ואין מקומות קדושים. הפוך: ניסיון לפתרון באמצעות סיוע כלכלי. פתיחת הים לדיג, בניית נמל ושדה תעופה לחיבור הרצועה עם העולם. סיוע בשיקום ובנייה. כך אולי לייתר או לצמצם מאוד את מה שהחמאס מעניק לתושבים. אופציה זו תסתייע בממשלות ובארגונים במערב, מדינות הסכמי אברהם, סעודיה וקטאר והאיחוד האירופי והאו"ם. סיוע אזרחי שיוכל להפוך את הרצועה לאזור שניתן לחיות בו ברווחה. האופציה המלחמתית: מבצע רחב-היקף לכיבוש רצועת עזה והשמדת כל תשתיות כל ארגוני הטרור, מפקדיהן, מפקדותיהן ויכולותיהן הצבאיות. מבצע כזה כרוך בקרבנות ובסיכוי-סיכון בטוח להתערבות חיזבאללה בצפון. טילים ורקטות על ערי הצפון והמרכז פלוס רקטות על ערי הדרום והמרכז. כבשנו את עזה – ומה הלאה? שליטה ארוכת-טווח על עוד שני מיליון פלשתינים, או נסיגה מעזה, וכעבור כמה חודשים הכל יחזור לסורו. ברור שיש אופציות נוספות, ויש שילובים בין דרכי פעולה. מי שיש לו עוד רעיונות – שיקום.  אין שינוי באופק  כל דפ"א (דרך פעולה אפשרית) דורשת מהמחליטים הרבה אומץ לב, נחישות, תעוזה וחוכמה פוליטית, מדינית וצבאית. דרושה תמיכה ציבורית נרחבת. מקובל לומר שרק הימין בישראל יכול להביא שלום, והראייה השלום עם מצרים והסכמי אברהם. מכיוון שההערכה היא שממשלות ימין, מלא-מלא או עם שותפות ימין, ימשלו בישראל עוד זמן רב, נזכיר שברצועת עזה אין מקומות קדושים ואין בה עפרה ובית.  על כן חשוב שמישהו יתחיל לחשוב ברצינות על ניסיונות לפתרון. הוא לא יבוא מהחמאס, הג'יהאד, מאיראן ואפילו לא ממצרים. המודיעין שלה מראה הרבה רצון טוב, אך עד כה רק נקודתי, לסיום סבב, ולא לפתרון כולל.  יאמרו – איך תיפתר הבעיה מול ארגוני טרור שמבקשים להשמיד את ישראל ולעולם לא יכירו בה. לכן אולי ניתן לנסות את הגישה החד-צדדית - או ניתוק מוחלט מהרצועה, הם שם ואנחנו פה, או ניסיון משולב של סיוע כלכלי והטבה לתושבים ומבצעים צבאיים ממוקדים לחיסול תשתיות טרור וסיכול מפקדים. לא נראה שהממשלה הנוכחית תיזום מבצע צבאי גדול של כניסה וכיבוש עזה.  קל לטעון שמי שחושב על אפשרות של פתרון בעיית עזה הוא הוזה וחולם בהקיץ. אך יש תקדימים בעולם לחיסול טרור, ונשקפת סכנה שהטרור העזתי יזלוג לאיו"ש. נושא עזה דורש אסטרטגיה ממשלתית מקיפה, הרבה מחשבה ותכנון. כרגע נושא עזה אינו נמצא על האג'נדה של ממשלת ישראל, שעסוקה בדברים אחרים וכנראה נמשיך לחיות בין שני סיבובים בעזה, בין מגן וחץ לבין זה שיבוא אחריו.