פרויקט המטוס TF-X הוא שיתוף בין התאגיד התעופה הטורקי TUSAN לבין התאגיד הבריטי BAE טכנולוגיות By Dimir - Own work, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=129795734 שני הישגים חשובים לטורקיה: טיסת הבכורה של מטוס הקרב הראשון תוצרת טורקיה KAAN והסכם "הסטורי" עם סומליה המעניק לאנקרה למעשה זכויות הגנה על המים הטריטוריאליים של סומליה. סומליה אישרה אתמול הסכם לעשר שנים עם טורקיה שמעניק לה ריבונות מלאה על המים הטריטוריאליים של סומליה, מעביר לטורקיה את האחריות לביטחון באזור, וכן כולל ההסכם סעיפי בנייה, אימון וציוד של הצי של סומליה, כל זה נוכח המתיחות עם אתיופיה. ראש ממשלת סומליה חמזה עבדי בארה אמר כי זה הסכם הסטורי "שישים קץ לפחד מטרור, מפיראטים, מדיג בלתי חוקי, מהרעלות ומאיומים מחו"ל". ההסכם טעון אישור סופי של הפרלמנט הטורקי והנשיא. ובבסיס צבאי צפונית לאנקרה בוצעה טיסת הבכורה של אב-טיפוס של מטוס הקרב הטורקי הראשון תוצרת בית לKAAN. סוכנויות רויטרס ו-MIDDLE EAST EYE מדווחות שהמטוס המריא ונחת בשלום, ולדבי מנהל התעשיות הביטחוניות הלוק גורגון מדובר במטוס דור 5, טכנולוגיות מתקדמות ומנוע F-110 של ג'נרל אלקטריק. פרויקט המטוס TF-X הוא שיתוף בין התאגיד התעופה הטורקי TUSAN לבין התאגיד הבריטי BAE טכנולוגיות, והוא חלק ממאמץ לשדרג את חיל האוויר הטורקי למטוס הדור הבא. שלב הייצור הסדרתי של המטוס KAAN נאמד בשנת 2040 ומדובר על ייצור 300 מטוסים.  במקביל חתמה אנקרה באחרונה על הסכם לרכש 40 מטוסי קרב F-16  ו-79 ערכות שדרוג למטוסי F-16 בחה"א הטורקי. טורקיה מעוניינת גם לרכוש 40 מטוסי קרב 'יורופייטר טייפון' תוצרת תאגיד גרמני, בריטי, ספרדי ואיטלקי בביצוע איירבוס.   

דורון לוי, Smartshooter, מסביר על יתרונות המערכת בשדה הקרב המודרני במסגרת כנס UVID 2024 דורון לוי, Smartshooter | צילום: גלעד קוולרצ'יק ״מהי האפקטיביות של חייל חי״ר? בארה״ב מודדים את תקציב הטעות של החייל. המערכת שלנו מציעה לך מספר מטרות, אתה בוחר מטרה, מביא את הצלב לתוך עיגול - יורה ופוגע בדיוק רב״, מסביר דורון לוי, Smartshooter.  ״הכדור הראשון הוא הכי חשוב. אנחנו משיגים שיפור קליעה של 400 אחוזים במטרה סטטית. הפתרון שלנו מאפשר קליעה גם בתנאים קוגניטיבים קשים בשדה הקרב. יש אפשרות להפריד בין מחבלים לבלתי מעורבים בצורה טובה יותר.  ״בקרבות ״שווים בין שווים״, כאשר יש אותם כלי נשק ותחמושת באותה איכות בשני הצדדים - הטכנולוגיה שלנו נותנת יתרון לקליעה בטווחים של 300-400 מטרים. לכל חייל.  ״את הפתרון שהרכבנו על נשק קל, אפשר להתקין גם על עמדת נשק נשלטת מרחוק. זה אותו עקרון. השליטה מרחוק מאפשרת הגנה נקודתית לחיילי חי״ר בלי סיכון חיים. ״בניסוי עם אחד צבאות נאט״ו, ירינו ממרחק 250 מטרים במטרות שדימו רחפנים. אפשר לשים את היכולת שלנו על רחפן או מסוק נשלט מרחוק.״  

אלפי מבקרים, עשרות מציגים ונספחים זרים ביקרו בכנס UVID 2024 שחשף את המבקרים לטרנדים האחרונים בעולם הכטמ״מ בארץ ובעולם  UVID 2024 - כנס הכלים הבלתי מאוישים הגדול בישראל ננעל היום (ה) בגני התערוכה בתל אביב. על אף המלחמה, הגיעו לכנס אלפי מבקרים במטרה לראות את החידושים האחרונים בעולם הכטמ״מ.  בכנס הציגו עשרות חברות ביניהן, MTC ,Hyper Tech ,VectorNav ,Sixdofspace, אירונאוטיקס, AGL Consulting ,Expleo Group, אומניסיס, התעשייה האווירית, וולדיטק, דרוניקס, Global Agents ,Flyvercity, קינטיק, קאנדו, היילנדר, ארגון רבי להב. ארזים, ניקומטיק, Elimec, סמארטשוטר, DefenSync, מקיט מוצרי תוכנה, תיי-טק, אלביט, Heven Drones, נתיבי איילון, Euclid ,Broadcom, גורן כידון, Airwayz, סימלט, Attis ,LoolTV, אלון הנדסה, Singer.  לצד תערוכה עתירת רחפנים וסוגי כטמ״מ שונים, נערכו הרצאות מרתקות של בכירי התעשייה בנושאים ביטחוניים ואזרחיים.   

אסף שכטר, תעשייה אווירית, מסביר את השינוי בלחימה קרקעית ברום נמוך בשדה הקרב  אסף שכטר, תעשייה אווירית | צילום: גלעד קוולרצ'יק  ״התחלנו לפתח חימוש משוטט לפני 40 שנים במפעל טילים בתעשייה אווירית. חלקו אוטונומי וחלקו עם אוטונומיה חלקית״, מסביר אסף שכטר, תעשייה אווירית.  ״הכלים הללו נועדו בין היתר לפעול נגד מטרות מפתיעות, קריטיות לזמן. אנחנו רוצים כמה שפחות נזק אגבי. יש הפרעות בספקטרום. ישנה שאלת עלות-יעילות. כמה כלים אפשר לרכוש. רבים לרבים. השמדה בדקות. לשוטט מעל תא שטח למצוא מטרות לא ידועות.  ״השתתפות חיילות האוויר בלוחמת יבשה במלחמת אוקראינה-רוסיה, כמעט לא קיימת. יש הפרעות בספקטרום בלי סוף. יש לחימת משוטטים טקטים ברום נמוך בקרקע שעוזרים לכוחות החי״ר. הרוסים משגרים את הלאנסט. האוקראינים משגרים מכל מה שיש. זה משנה את הלחימה ברום נמוך.״   

הרחפנים במשטרה הפכו מזמן לכלי איסוף מודיעין ותומך מבצעים ובמערך האווירי כבר חושבים על הצרכים העתידיים. הרצאה מרתקת של עודד שמלה, מפקד המערך האווירי במשטרה ״המשטרה מסתכלת על רחפנים ככלי שגור בסל הפתרונות האוויריים. טיפול בהפרות סדר, איתור חממות סמים, מעצרים של עסקאות נשק וסמים. מעניין אותנו מה המשימה של הרחפן״, מסביר עודד שמלה, ראש המערך האווירי במשטרה.  ״במשטרה משקיעים חודש בלימוד מקצוע מטיס כטב״מ. זה לא רק לעבור מבחן רת״א, אלא לרכוש מקצוע. איך מדברים עם כוחות, בלילה וביום. וכו׳. בהיבט משימות, אנחנו מנטרים עסקאות לא חוקיות ועוד, לא רק צילום.  ״האתגרים שיש לנו זה לזהות רחפן באוויר שאתה לא יודע של מי הוא. שעבריין רואה רחפן מעל הבית שלו, הוא לא יודע מי מפעיל אותו. זהות הרחפן היא מושג אפור והמייזם הלאומי של הרחפנים אמור לפתור זאת בעתיד. לפחות חלקית. במשטרה מנצלים זאת מידי פעם, אבל זו בעיה ללא פתרון נכון להיום.  ״יש 445 רחפנים במשטרה. מה7.10 הוכפלה כמות הרכש ביחס לשנים קודמות. מעל 10000 שעות טיסה בשנה. החל מה7.10 יש דגש על פעילות פח״ע. הפשיעה ירדה זמנית. ״החל מה7.10 התחלנו להטיס רחפנים גם בלי GPS. זה אומר לטוס יותר קרוב לכוחות. בעבר נשענו על חברת DJI, יש להם כלים מעולים. היום אנחנו מגוונים את הספקים בהיבטי מלאי, גמישות מבצעית, ניהול סיכונים וכו׳.  ״מאז אוקטובר יש לנו עלייה בכשלים טכניים וטעויות מטיס. זו סביבת עבודה של מלחמה, וזה סיפור אחר מבחינתנו. העתיד טמון ברחפנים, כולם במשטרה מבינים זאת. ״במשטרה הוקמו יחידות מטיסי כטב״מ ייעודיות. יחידות רקיע. אנחנו רוצים לפתוח עוד יחידות כאלו. רוצים להכנס לעולם הVTOL, טיסה מעל 40 דקות ברצף. עבודה אוטומטית, לומדים אותו.״  

״ב7.10 המרחב האווירי של ישראל היה בכאוס מוחלט. בתרחיש כזה, מערכת UTM אוטונומית לניהול מרחב אווירי יכולה לעשות את ההבדל״, מסביר אלון אבלסון, High Lander  אלון אבלסון, High Lander ״הכלכלה הכניסה את הרחפנים למרחב האווירי האזרחי. הצורך הכלכלי יצר קונפליקט. רשויות תעופה לא יכולות לבלום את האירוע, אלא לאמץ תקנות שיאסדרו את המרחב״, מסביר אלון אבלסון, High Lander.  ״ב7.10 המרחב האווירי של ישראל היה בכאוס מוחלט. החליטו לקרקע כל כלי טיס אזרחי, כולל רחפנים. מצד שני, רחפנים שימשו כיתות כוננות ביישובים אזרחיים.  ״מאות יישובים וגורמי ביטחון הפעילו רחפנים לצרכי אבטחה. הפתרון היה מערכת ניהול מרחב אווירי אוטומטיות מבוססת בינה מלאכותית. רת״א הוציאו תקנות שעת חירום ונתנו רישיון למערכת UTM. בפעם הראשונה רת״א העניקו רישיון ניהול מרחב אווירית למערכת אוטונומית. זה תקדים עולמי.  ״ב7.10 היינו צריכים להרים מערכת כזו ביום אחד. זה תקדים עולמי. הטיס החדש לא עבר קורס טיס, הוא לא מודע לפעמים למרחב האווירי בו הוא מתנהל. זה יכול להיות אזרח שמטיס רחפן להנאתו. מאז ה7.10 התחלנו לספק ליישובים מערכת לניהול רחפנים אזרחיים עם מצלמות לאיסוף מידע.   ״יש גם רחפנים אוטונומים. היכולת של רחפן לשבת בתוך עמדת טעינה ולזנק אוטונומית בעת אירוע, תוך שידור חוזי לאחור לחדר בקרה ולכוחות התגובה. כולל טאבלט הקב״ט. הלקוח יכול לחבר יצרני רחפנים שונים למערכת הניהול שלנו. הלקוח בוחר את הרחפן שהוא צריך, אנחנו לא מכתיבים לו במה להשתמש.״    ״  

״רואים גם התקדמות ביכולות איראן וקוריאה הצפונית בכלים גדולים יותר״, מסביר טל ענבר, מומחה ישראלי לתחום הכטב״מ, טילים וחלל טל ענבר | צלם: גלעד קוולרצ'יק טל ענבר, מומחה לנושא טילים וכטב״מ, מסביר בכנס UVID 2024, כי רואים בשדה הקרב רחפנים שנושאים טילי נ״ט או רקטות מונחות ולא מונחות. ״יש גם כלים שתוקפים מלמעלה. הכלים האזרחיים נכנסים לשדה הקרב ומגיעים למדינות סוררות וארגוני טרור״, אומר ענבר.  ״חימושים כאלו ראינו גם בתקיפות חמאס וחיזבאללה במלחמה הנוכחית. כלים כאלו הופעלו גם באוקראינה. אחד האתרים הוא למצוא כלים כאלו המשוגרים מסביבה אורבנית.  ״רואים גם התקדמות ביכולות איראן וקוריאה הצפונית. צפ״ק הציגה לאחרונה מל״ט דומה לגלובל הוק האמריקאי ואחד דומה לריפר האמריקאי. אלו כוללים חימוש מקומי. הכלים הללו, יש להניח, הם מוצר לייצוא.  ״קוריאה הצפונית מכרה לרוסיה טילים לאחרונה. אין סיבה שלא תמכור מל״טים. באיראן רואים שמחליפים את המנוע של המל״טים למקומי. רואים אופטיקה מקומית ועוד פיתוחים מקומיים רבים. ״ראינו את האיראנים מוכרים לרוסים מל״טים מתאבדים. הכלים האיראנים כוללים מגוון פריטים מערביים. נראה כי הפיקוח על הייצוא לא הרמטי.״   

ככל שהמלחמה מתלהטת, כך מתגברת הדילמה אצל תושבי דרום לבנון האם לנטוש את ישוביהם, כפי שקורה בצד הישראלי תמונה: דובר צה״ל  במקביל ללחימה ברצועת עזה, נמשכת גם הלחימה מול חיזבאללה בדרום לבנון. בימים האחרונים נראה שהיא הולכת ומתרחבת, למרות אי רצונם של שני הצדדים וגורמים נוספים, כאיראן וארצות הברית, שהיא תהפוך למלחמה מלאה, בעלת משמעויות אזורית. האוכלוסיה האזרחית בתוך כל זה נמצאת האוכלוסיה האזרחית משני צידי הגבול. וככל שהמלחמה מתלהטת, כך מתגברת הדילמה אצל תושבי דרום לבנון בין נטישת ישוביהם, כפי שקורה בצד הישראלי, כדי למלט עצמם ומשפחותיהם מפני פגיעה, לבין הישארות ועמידה איתנה בשטח. בעקבות הירי לעבר בסיס פיקוד הצפון בצפת, בו נהרגה חיילת ונפצעו כמה חיילים נוספים, גרמה התגובה הישראלית על בניין בנבטיה, ל-11 הרוגים ול-7 פצועים, ובכלל זה 7 הרוגים בני משפחה אחת.  על-פי הדיווחים הישראלים נהרגו בתקיפה זו מפקד בכיר בכוח רדואן, סגנו ואדם נוסף. חיזבאללה אישר את חיסול הבכיר. עוד קודם לכן נהרגו 3 בני משפחה בעיירה אחרת באזור. כל זה מצביע על הסלמת המצב בשטח. למרות האבדות שספגה נבטיה, הרי שלדברי ראש העיר שלה, התושבים נחושים להישאר בה, וגם לקבל את העקורים שעזבו את בתיהם בעיירות האחרות באזור, בציפיה שהחיים והשגרה יחזרו בקרוב למסלולם הרגיל. מאידך, ישנם דיווחים על זרם גדול של עקורים מהעיירה בימים האחרונים. כך לדוגמא, העיירה עיתה אל-שעב התרוקנה מתושביה, שברחו למקומות שונים, כולל לבירות, עד שהמצב יירגע.  תנועת היציאה של משפחות מדרום לבנון נמשכת מאז שחיזבאללה פתח חזית מול ישראל, כסיוע לחמאס בעזה.  לפי נתוני משרד הבריאות הלבנוני והאו"ם היא הגיעה לאחרונה ללמעלה מ-87 אלף עקורים, שנטשו את בתיהם כתוצאה מההסלמה הצבאית, כאשר רק שני אחוזים מהם מתגוררים ב-14 מרכזי מקלט ציבוריים בדרום המדינה, במיוחד בעיר צור שבחוף ובחצבאיא.  השאר שכרו דירות, או עברו להתגורר בבתים אחרים שבבעלותם באזורים רחוקים יותר מאזורי הגבול המתוחים. סיפורי העקורים הולכים ומתרבים בתקשורת הלבנונית, שלדבריהם נאלצים להתמודד לבדם עם המצב אליו נקלעו שלא מרצון, ובעיקר עם קשיי הפרנסה, וכי עד כה לא קיבלו סיוע כלשהו מהרשויות בלבנון, ואף גורם רשמי לא פנה אליהם ואינו יודע עליהם או על מצבם.  הסיוע היחידי שהם מקבלים הוא סיוע הומניטרי מארגוני האו"ם, בנוסף ליוזמות מסוימות של הממשלה, ובכלל זה מזון, שירותי בריאות, סיוע במזומן, תמיכה חינוכית ושירותי הגנה משפטית למשפחות העקורים, כמו גם תמיכה בתחזוקת מערכות טיפול במים ושפכים.  על-פי הערכה נשארו בכפרי הגבול בדרום לבנון כ-60 אלף בני אדם, כאשר הם חיים תחת האש, והיכולת של הגורמים ההומניטריים לתת להם תמיכה מצילת חיים נותרה מוגבלת, בשל אילוצי ביטחון, קשיי גישה ומימון. הממשלה פנתה לצלב האדום הבינלאומי כדי לבקש סיוע, וראש הממשלה, נג'יב מיקאתי, ביקש להגיש תלונה דחופה חדשה נגד ישראל למועצת הביטחון של האו"ם על התקיפות הישראליות האחרונות, וגם ביקש מהשר לאיכות הסביבה לקיים פגישה דחופה של הרשות הלאומית למצבי חירום, במטרה להתמודד עם המצב.  הכלכלה מרוסקת  למרות התרחבות הקרבות, ומצב הפחד והאימה בו הם חיים, יש עדיין משפחות שמסרבות לעזוב את בתיהן, בין השאר בשל אי יכולתן לשאת בעלויות העזיבה, ורק משפחות בעלות יכולת כלכלית, או שיש להן משפחות באזורים הבטוחים עזבו עד כה את בתיהן.  ֿמשפחות אלה חשופות גם לניצול כלכלי מצד סוחרים, המבקשים לצבור כסף תוך ניצול המצב השורר, ומעלים את מחירי השכירות ואת מחירי מוצרי המחיה השונים. אחת מתושבות אחד הכפרים מתארת את מצבה ומצב משפחתה: הם חיים במצב של חרדה ומתח, "הקרבות ריסקו לנו את העצבים וגרמו לנו לנדודי שינה. פיצוצים מרעידים את הבית שלנו, עד כדי כך שלפעמים אנחנו מרגישים כאילו פגזים נופלים על ראשנו. ואז אני ממהרת לבקש מאמי לסגור את מיכל הגז ולהתרחק מהחלונות, שכן חלקם כבר נופצו כתוצאה מההפצצה".  זאת כמובן בנוסף לקשיי פרנסה, כאשר המצב כולו מעורפל, והעתיד לא ידוע.  הדוברת הרשמית של כוח האו"ם בדרום לבנון, יוניפיל (UNIFIL), אמרה כי מה שקורה בלבנון בימים האחרונים הוא "שינוי מדאיג", "כולל התקיפות באזורים רחוקים מהקו הכחול", המפריד בין לבנון לישראל.  בהצהרות לתקשורת היא קראה "להגביר את המאמצים הדיפלומטיים להשבת היציבות ולשמור על בטיחות האזרחים המתגוררים בסמוך לקו הכחול".  סוגיה אחרת שהתעוררה לאחרונה קשורה גם היא ללבנון, אך גם לסוריה, והיא הנסיונות של רבים מתושבי שתי המדינות להגר למדינת האי השכן – קפריסין, התפתחות שהתגברה בצורה משמעותית בשנת 2023 על רקע הארועים בשתיהן.  מסתבר שהדבר אינו פשוט כלל ועיקר. כך לדוגמא, סירה שיצאה מחופי לבנון לפני מספר ימים ועליה 116 מהגרים, רובם פליטים סורים שנמלטו במטרה למצוא להם מקלט חדש, ולפתוח בו בחיים חדשים ולממש את החלום האירופי.  לאחר מסע מפרך במהלכו עמדו בפני סכנת טביעה בלב ים, הם נעצרו על ידי משמר החופים הקפריסאי. השלטונות הקפריסאים סירבו לאפשר למהגרים להיכנס לשטחם, ויצרו קשר עם שלטונות לבנון, עמם החלו לנהל משא ומתן לקביעת גורלם של אלה ואחרים. קפריסין החזירה למחרת את המהגרים לחוף לבנון, בליווי של ספינות משמר החופים שלה. מנגד, התנערו השלטונות הלבנוניים מאחריותם ומנעו מהם להיכנס, וכך הם נשארו כמעט 48 שעות במים, כשחייהם תלויים בתוצאות המשא ומתן בין שתי המדינות.  התערבות ארגונים הומניטריים בינלאומיים, שהפעילו לחץ על קפריסין, הביאה להחזרת המהגרים אליה, והעברתם למחנה זמני. על-פי סוכנות הידיעות הצרפתית גדל בשנה האחרונה מספר הסירות המגיעות לקפריסין מסוריה ומלבנון, בהשוואה לשנת 2022 באחוז גדול, והגיע ל-4,259 ב-2023 לעומת 937 ב-2022. יצויין כי אין זו הפעם הראשונה שקפריסין מנסה לגרש מלבנון פליטים סורים שהגיעו לשטחה. באוגוסט 2023, הביעה סוכנות הפליטים של האו"ם דאגה לגבי החזרתם של יותר מ-100 אזרחים סורים מקפריסין ללבנון מבלי שנבדקו אם הם זקוקים להגנה משפטית. לדבר משרד נציבות האו"ם בקפריסין, גירושים והעברות בין מדינות "ללא ערבויות משפטיות ופרוצדורליות עבור אנשים שעשויים להיות זקוקים להגנה בינלאומית" מנוגדים לחוק הבינלאומי והאירופי.  העברות כאלה עלולות לגרום להחזרת אנשים למדינה "בה הם עלולים לעמוד בפני סיכון של רדיפה, עינויים, יחס או ענישה אכזריים, לא אנושיים או משפילים, ופגיעה בלתי הפיכה אחרת". ממשלת קפריסין הודיעה אז כי החזרות אלו מבוצעות באופן חוקי בהתאם להסכם הדו-צדדי שחתמה עם לבנון ב-2004, ולפי דברי נציג משרד הפנים הקפריסאי, ההסכם מחייב את לבנון למנוע ולעצור חציית גבול בלתי חוקית והגירה בלתי חוקית של אנשים שעוזבים את ארצם. גורם לבנוני אישר כי "אחריותה של לבנון מוגבלת לבעלי אזרחות לבנונית בלבד, שכן שירותי הביטחון שלה פועלים כדי לאמת את הזהות והלאום של כל אחד כדי למנוע התחזות".  האחריות על אימות זהותם של בעלי לאומים אחרים היא של מדינותיהם". לדבריו, "משרד החוץ הלבנוני עוקב אחר נושא המהגרים ומנהל מגעים עם הרשויות הקפריסאיות בנוגע ללבנונים. הגיעה לידיו רשימה של שמות היושבים על הסירה שנעצרה על ידי הקפריסאים, ו-99 אחוז מהם הם סורים".  מנתונים סטטיסטיים בנושא עולה כי במהלך שנת 2023 הצליחו גורמי האו"ם לאמת יציאתן של 59 סירות מלבנון, הנושאות כ-3,528 נוסעים, כולל 3,298 סורים, 76 לבנונים, 5 פלסטינים ו-149 אנשים שהלאום שלהם לא אושר.  29 סירות (שנשאו 1,558 אנשים) הצליחו להגיע לקפריסין, שלוש מהן הוחזרו מאוחר יותר ללבנון (109 נוסעים). בנוסף ליציאות המאומתות, ישנן 45 סירות שמקום היציאה שלהן, בין אם זה סוריה או לבנון, לא אושר. על-פי החוק הבינלאומי, בהחזרת המהגרים ללבנון מפרה קפריסין אמנות בינלאומיות שונות, ובכלל זה את "עקרון אי-ההחזרה בכפייה, שנקבע באמנת ז'נבה משנת 1951 ובחוק המקלט של האיחוד האירופי, בכך שהיא מונעת גישה של מהגרים לשטחה ואת בקשתם למקלט.  ״כמו כן את האמנה הבינלאומית לעניין ההגנה על כל בני האדם מפני היעלמות כפויה, והאמנה האירופית לזכויות אדם לאיסור גירוש המונים ואמנת האומות המאוחדות בדבר עינויים ויחס או ענישה בלתי אנושיים ומשפילים".  מכאן שחלה על קפריסין אחריות משפטית באשר לקבלת המהגרים האלה, ולא לגרשם חזרה למדינותיהם, במיוחד לא לסוריה. היעד: אירופה נראה כי למרות כל הקשיים, ימשיכו מאמצי המהגרים להגיע ב"סירות המוות" לקפריסין, שכן זו התקווה היחידה להישרדותם לאור התנאים החברתיים והכלכליים בלבנון ובסוריה כאחת, וכי הים יישאר הדרך האחרונה עבורם להגיע לחלומם הרצוי באירופה ולשנות את תנאי חייהם. רוב הסורים (מרביתם צעירים) שמנסים לעזוב את ארצם ואת לבנון, מעדיפים להגיע לאירופה, וקפריסין היא יעד מועדף בשל קרבתו ללבנון, אך הקפריסאים מנסים למנוע זאת מהם.  לדברי גורמים לבנונים הקרובים לנושא, יש צורך בפעולה של ארגונים בינלאומיים להצלת חייהם של מהגרים בלתי חוקיים, ואלמלא התערבותם במקרה של הסירה האחרונה, גורלם של האנשים שהיו בה היה דומה לגורלם של אלו שהיו על הסירה שהפליגה מחוף טריפולי בדצמבר האחרון כשעל סיפונה 85 אנשים, בהם 35 ילדים. "כל מה שנשאר מהם הוא קטע של סרט וידאו שצילמו במהלך הפלגתם, מה שמעלה את השאלה האם הגיעו לחופי קפריסין, והשלטונות סירבו להכניס אותם לשטחה, וגורלם נשאר בלתי ידוע".  המנהרות של חיזבאללה ולסיום, עולה שוב סוגיית מנהרות החיזבאללה, בעקבות פרסום בעיתון הצרפתי ליברסיון, לפיו חיזבאללה הלבנוני חפר מאות קילומטרים של מנהרות בלבנון, על פני תקופה של 30 שנה, בעומק שנע בין 40 ל-80 מטרים.  החפירות בסיוע טכנולוגיה צפון קוריאנית, ורואה אותן "מורכבות ומסוכנות יותר" מאשר המנהרות של החמאס שנחפרו ברצועת עזהף עד כדי כך שפיצוץ אחת מהן עלול לגרום ל"רעידות ומפולות".  חיזבאללה החל לחפור אותן "בציפייה לפלישה ישראלית כבר בשנות ה-80, והעניין הואץ בסוף שנות ה-90, כדי להיערך לכל פעולה ישראלית בתוך שטח לבנון".  על-פי העיתון, ישראל השתמשה בפצצות זרחן לבן באזורי הגבול של דרום לבנון לאחר ה-7 באוקטובר, כדי לשרוף צמחים ולחשוף פתחי מנהרות, וכי "12 פתחי מנהרות מסוג זה כבר נהרסו".  העיתון הצרפתי ציטט מקור צבאי ישראלי שאמר, כי הצבא משתמש באמצעים טכנולוגיים שונים, בניסיון למפות את רשת המנהרות האלה. הגנרל (הלבנוני) לשעבר אוליבייה באסו, שמכיר את דרום לבנון, אמר לעיתון כי "המנהרות הראשונות נחפרו על ידי פלגים פלסטיניים בשנות ה-60, וחיזבאללה הרחיב אותן בשנות ה-80 ובסוף שנות ה-90, והן התפתחו בעיקר בעקבות מלחמת לבנון השנייה ב-2006, כחלק ממאמצי חיזבאללה לספק אמצעי הגנה מפני כל פעולה קרקעית ישראלית. ההערכה היא שחלק מהמנהרות "צרות מאוד כך שיחידים יוכלו לחדור לישראל", בעוד שחלק מהן "רחבות יותר ומיועדות לסוללות טילים בליסטיים איראניים, כמו "פתח 110".  העיתון מצטט דו"ח של מרכז המחקר הישראלי "עלמא" בנושא מ-2024, על קיומן של "מנהרות מלאות בחומרי נפץ שנחפרו מתחת לנקודות אסטרטגיות, שלא נעשה בהן שימוש מזה מספר שנים" וכי כל פיצוץ בהן עלול לגרום לרעידות ומפולות, טקטיקה ששימשה בעבר במהלך מלחמת העולם הראשונה (וגם במלחמת האזרחים בסוריה)". כזכור, בשנת 2018 הודיעה ישראל על גילוי סדרת מנהרות מדרום לבנון, שנחפרו לעבר שטחה, וציינה כי אחת מהן נחפרה בעומק של 55 מטרים, והיא "הארוכה והמאובזרת ביותר" מבין 6 המנהרות שהתגלו.  כוח יוניפיל של האו"ם אישר כי מנהרה זו חצתה את הגבול לעבר ישראל ומהווה "הפרה" של החלטת מועצת הביטחון 1701, שהתקבלה בסיום מלחמת לבנון השנייה. יוניפיל אישר אז גם את "המצאותן של 5 מנהרות בקרבת הקו הכחול בצפון ישראל, ונמצא ש-3 מהן חוצות את הקו הכחול". הגנרל הלבנוני באסו הוסיף בראיון איתו, כי השלטונות בלבנון מכחישים את קיומן של המנהרות, שחלקן הגדול נמצא "מתחת לחוות ומפעלים פרטיים, ובכך מאפשרים להכניס ציוד קידוח כבד מבלי למשוך תשומת לב בלתי רצויה".  לדבריו, חיזבאללה "קונה אדמות כדי להפוך אותן אחר כך למה שנקרא שמורות טבע. ייתכן שהקימו שם מחנות אימונים, מחסני נשק או מסדרונות המובילים למנהרות". לסיכום: המצב בדרום לבנון בשני צידי הגבול רק החמיר בימים האחרונים, ובאופק לא נראית אפשרות להביא להפסקת אש ולהסדר מדיני כלשהו בין הצדדים, כל עוד נמשכת הלחימה ברצועת עזה.  על רקע זה הזהירו כאמור ביוניפי"ל כי חל "שינוי מדאיג בימים האחרונים". דוברת הכוח מסרה לתקשורת כי "במהלך הימים האחרונים, היינו עדים לשינוי מדאיג בחילופי האש, כולל התמקדות באזורים רחוקים מהקו הכחול", המפריד בין לבנון לישראל, שנקבע על ידי האו"ם. ב-7 ביולי 2000.  "ההרס, אובדן החיים והפציעות שאנו עדים להן מעוררים דאגה עמוקה, ואנו פונים לכל הצדדים הנוגעים בדבר להפסיק לאלתר את פעולות האיבה כדי למנוע הסלמה נוספת. ההסלמה גרמה ליותר מ-80,000 ישראלים לברוח מבתיהם באזור הצפון, על פי הרשויות, ויותר מ-87,000 נעקרו מבתיהם בדרום לבנון, לפי נתוני האו"ם.