תמיד אמרו לו שהוא נועד לגדולות. הרוחניות שאותה הציע הייתה דמוקרטית, ולא הכירה בייחוס, שבט או מעמד, שהרי כולם שווים בעיניי האל. עד שהגיע מנהיג חדש, שהוציא את עם העבדים לחופשי. קרח מעולם לא מחל על גאוותו הפצועה

בתלמוד מסופר שאלוהים אמר ללבנה: "לכי ומעטי את עצמך" – ואז ביקש מחילה על האפליה שהוא יצר בינה ובין השמש. כך מסכמת אגדה קצרה אלפי שנות פטריארכיה. לנו הנשים נותר רק לחייך חיוך מריר בכל פעם שהעולם האקדמי, המקצועי או המשפחתי מנסה להראות לנו את מקומנו

קורח עשה את הניסיון הראשון לחבר הון ושלטון, לתת לבעל המאה להיות גם בעל הדעה, אך משה היה מספיק חכם כדי למנוע זאת. מאז ועד היום הפכה המחלוקת למוטיב המוביל בהיסטוריה היהודית

תפקידן של הספרות והתקשורת להציף את הרגשות והתחושות האנושיות ולתת להם מקום, ולכן הן צובעות בצבעים עזים את מצוקתו של היחיד. אז מי צודק, הסופר שבוכה עם העקרה שגורשה - או ההלכה שרואה את הקשישים העריריים?

קרח רצה לשמור את התורה בבית, משה רצה לשים אותה גם בחוץ - על המשקוף. וזאת כל התורה כולה: אל תשמרו לעצמכם. שולי רנד בדקה על פרשת השבוע