הרב המקובל רבי ציון ברכה התעקש בימים נוראים להתפלל ברחוב. לבוש לבן כולו, כולל הקסקט, היה מתיישב ברחוב תקוע 10, המעבר ההומה ביותר בשכונת נחלאות, ומתפלל עם המניין שלו. אנחנו, הנשים, התפללנו בסמטה הסמוכה ואני הייתי מתכווצת. גודלתי על הרעיון שלפיו אסור שקולות האמונה שלי יסתרו את מרחב המחיה של מישהו אחר, וכשחז"ל פירשו את […]

קורה משהו איום ונורא והוא, שאני זו שיוזמת את הטיולים. הנה חול המועד ואני מעבירה את הנייד למצב טיסה ומקווה שהוא לא ישיג אותי. החיוני כבר לא מתקשר לכל החברים לנסות לחבור אליהם לאיזה קמפינג שנוא כי אני היוזמת. ועל כן יש לי חברות חדשות: טניה מהמרכז של בתי־ספר שדה, אנה מהמוקד של ישרוטל וכמובן […]

הימים שבין יום הכיפורים לסוכות תמיד מלווים אצלי בגעגוע נוסטלגי. כנערה, אפשר לומר שכמעט חיכיתי להם עת העיר בני־ברק הייתה מתמלאת בדוכני ארבעת המינים, בבאסטות עם קישוטים לסוכה ובצעקות של רוכלים צעירים. אהבתי להסתובב בין הדוכנים האלה, לא בהכרח כדי לקנות משהו, פשוט כדי ליהנות מקסמה המפוקפק של העיר הכעורה שלפתע הייתה לובשת פני שוק […]