בעלי הוא איש קבע, אני אישה של איש קבע, הילדים שלי הם ילדים של איש קבע. זה חלק מהמשפחה שלנו, חלק ממה שמעצב אותנו וזה טייטל שאנחנו נושאים אותו איתנו לכל מקום ובכל זמן. את הטייטל הזה כולנו נושאים בכבוד רב על כתפינו. כתף אחת נושאת את ההקרבה הכבדה, והכתף השנייה מאזנת עם גאווה עצומה. […]

מדינת ישראל רושמת בחודשיים הראשונים של השנה גירעון של כמעט 11 מיליארד שקל, על רקע הוצאות המלחמה. הפער בין ההוצאות הגדֵלות לעומת ההכנסות הקטֵנות, הסתכם ב־12 החודשים האחרונים ב־105 מיליארד שקל. באוצר שוקדים על הגדלת הכנסות המדינה ממיסים, תוך הבנה שזה לא יקרה מחר בבוקר, אבל התוכניות לשנתיים־שלוש הבאות כבר מתגבשות. תשומת לב גדולה מושקעת […]

בשבוע שעבר הלך לעולמו רמי דותן. רמי היה סגן ראש העיר בחיפה, קצין תחזוקה ראשי בצה"ל, תא"ל במיל' ומגיבורי מלחמת יום הכיפורים, אבל עבורי רמי היה יו"ר האגודה למען החייל. את רמי זכיתי להכיר כצעירה, כשמינה אותי לתפקיד דוברת האגודה למען החייל, ונתן לי את הזדמנות חיי לפעול לצידו ולהוכיח את עצמי, ובעיקר ללמוד ממנו […]

רבות סיפרנו עד כה על צבי ורחל ועוד נמשיך בעזרת השם ללוות את סיפור אהבתם עד שיתפייד מעצמו אל המקום שסיפורים הולכים אליו. ועכשיו, קפיצה אחורנית בזמן אל הרגע שבו צבי ראה את רחל בפעם הראשונה בחייו, זמן רב לפני שנפגש איתה בפגישת שידוך רשמית בלובי של מלון, ואל הרגע שבו רחל ראתה את צבי […]

רוני הקטנה והמתוקה שלנו כבר שלושה שבועות בעולם. לפני תשעה חודשים, כשהחלטנו להביא לחיה ולנח עוד אחות, לא ידענו שהעולם יכול להגיע לרמה כזאת של אכזריות. לא ידענו שיש לנו שכנים טרופי שנאה שמשתוקקים ולרצוח אותנו, לא ידענו שהצבא החזק שלנו יכול להיות חלש כל כך, לא ידענו שהמדינה האהובה שלנו יכולה להתכווץ ככה, ולהתמלא […]

ב-7 באוקטובר העולם השתנה. לא רק מפני שאויבי ישראל הראו שרצונם להרוג את ילדינו גדול מרצונם להגן על ילדיהם. לא רק מפני שהם ביצעו את מעשה הטרור החמור ביותר נגד אומה מערבית (בפרופורציה לגודל האוכלוסייה) בשמונים השנים האחרונות. ולא רק מפני שהם בחרו להסריט את המעשה בשידור חי לעולם כדי שהכול יצפו ברוע. אלא מפני […]

נראה לי שהשנה, אי אפשר לחגוג את פורים כבכל שנה. מלחמת חרבות ברזל בעיצומה, וישראל אבלה ונחושה, דואגת, גם אם אופטימית. חגיגת פורים כבכל שנה מסמלת לדעתי נתק מהנעשה במדינה, כיום ובעתיד. אומנם שגרת העורף חשובה, אבל חגיגות סוערות ושכרות, "עד דלא ידע", אינן תואמות את הלכי הרוח בתקופה זו. במגילת אסתר אנו פוגשים שני […]

בישיבה שבה למדתי, ישיבת הסדר די סטנדרטית שכזו, פורים היה חג עצוב מאוד. שמח, כמובן, אבל גם עצוב נורא. מה זה פורים אם לא בוכים. אנשים שותים ושותים ומשתכרים ומקיאים אפילו, ושמחים ואז, פתאום, עצובים מאוד, כמו איזה סדק שנפער בלב ופתאום אפשר לבכות בו על כל מה שלא בכינו כל השנה. היינו ילדים. בכינו […]