מה שקורה עכשיו בארצות הברית הוא לא תופעה נקודתית. זו תגובה איטית מאוחרת לשיטה של האחים המוסלמים שנבנתה במשך שלושה עשורים: תשתיות חינוך, קהילות, מוסדות, קמפוסים, עמותות, מימון בינלאומי ופרויקטים קהילתיים שאמורים להוביל להשפעה תרבותית, פוליטית ומשפטית

דווקא בימים אלה, רגע לפני יום המאבק באלימות נגד נשים, חשוב להקשיב לכאב ולמורכבות של הגברים שחזרו מהשבי ולשים לב שאלימות מינית אינה "בעיה של נשים בלבד" אף פעם, וודאי לא במתקפת הטרור של השבעה באוקטובר והשבי. היא פגעה בנשים, בילדות וגם בגברים ובנערים

דוד ברקאי, שככל הנראה השיג הסדר טיעון, האשים בעדותו את יורשת המיליונים כריסטינה בלוק בהזמנת חטיפת ילדיה מבעלה: "שילמה לנו 220,000 אירו". כך דיווחה התקשורת בגרמניה, היא סירבה להשיב לטענות. עו"ד המייצג שני נאשמים בפרשה ל-ynet: "ברקאי הוביל אותם בכחש, חשבו שזה חוקי וידוע לרשויות"

נייג'ל פראג', מנהיג מפלגת Reform UK שחרט על דגלו את המאבק בהגירה ומוביל בסקרים, מתמודד כעת עם האשמות להתנהגות בריוניות וגזענית בימיו כנער, לפני עשרות שנים. אחרי שבוע שבר שתיקה, אך לא הכחיש בצורה גורפת: "לא התעללתי בצורה גזענית באופן ישיר. האם היו הלצות בין ילדים שאפשר לפרש בצורה מסוימת? כן". אלו העדויות על ההתעמרות מצדו: "שר 'תכניסו את כולם לגזים'" 

אחרי שישראל שחררה אלפי מחבלים עבור השבת החטופים, הודה רה"מ בישיבת הקבינט האחרונה שהמהלך יעודד חטיפות נוספות. אחד הפתרונות שהעלה: לשקול לעגן בחוק את מסקנות ועדות שמגר שדנה בנושא בעבר. מזכיר הממשלה חשף: היו במלחמה מקרים שבהם מחבלים לא שוחררו בעסקאות - בגלל חקיקה שמנעה זאת

עלי טבטבאי עסק בשנה האחרונה בשיקום הארגון בעקבות המלחמה. לפי "וול סטריט ג'ורנל", האיש שסייע בהקמת כוח רדואן הצליח להחליף יותר מ-2,500 חמושים שאיבד הארגון. לאחרונה - ניסה גם להכניס שיטה חדשה שתמנע את אובדן הכשירות בעקבות החיסולים

יותר מ-650 אלף רכבים בישראל נושאים תו נכה - עלייה של פי ארבעה תוך עשור. בחלק מהערים לכל רכב שלישי תו כזה. בשל כך, ועקב תעשיית זיופי התווים, מציע משרד האוצר להעביר את האחריות לנושא ממשרד התחבורה לוועדה רב-משרדית כדי למנוע שימוש לרעה בתווים ולהבטיח שיינתנו רק למי שבאמת זקוק להם

שנה חלפה מאז שנעים קאסם, הסגן הנצחי, קודם לתפקיד מזכ"ל חיזבאללה, להפתעת בכירי הארגון וגופי הביון שעוקבים אחריו. בניגוד לציפיות ולתדמית המנומנמת, הוא משקם את היכולות הצבאיות, מחדש את המעורבות האיראנית ולא ממש סופר את הנשיא וראש הממשלה. בינתיים, מבצע איסוף הנשק לא צולח, המעצמות איבדו עניין בנעשה והאזרחים חולמים על חופי תל–אביב. כך הפך המורה לכימיה הלא–כריזמטי ל"צעצוע מסוכן"