(פורסם לראשונה במוסף שבת) אני יודע. ערבים שזורקים אבנים על יהודים זה לא סיפור. אם האבן לא מפצחת למישהו את הראש היא לא תקבל אינץ' בעיתון. ככה זה. סיסמה מטופשת שצעירי "תג מחיר" מרססים על קיר זה "טרור" שפותח מהדורות. תושבי גוש עציון יכולים לספוג פגיעות כל יום ולהיפצע אחת לכמה ימים, ובתל אביב אף אחד לא יידע על זה. ואז, כשפעם בכמה זמן אבן מצליחה להרוג אב ובנו, ע"ע פלמר, פותחת המגישה את המהדורה בהצהרה לפיה הטרור חזר "אחרי תקופה ארוכה של שקט ...

לא האמנתי שזה יקרה, אבל הפעם אני מסכים עם מוחמד ברכה ואחמד טיבי

אבא הלך לעבודה, הקטן על הטרמפולינה רואה לולי. אמא סוף סוף הולכת לשירותים. מפשילה מכנסיים, מתיישבת, קצת משתחררת, והופ, "צבע אדום". די. מספיק. נמאס

ההבדל בינינו לבין משתתפי "האח הגדול" הוא שאנחנו צופים בהם ולא הם בנו

עוזי ארד , המתעמת עכשיו עם יוחנן לוקר בוועדה לביקורת המדינה בכנסת, לא ראוי אפילו למדליית ארד על הראיון הפאראנואידי שהעניק לשמעון שיפר ולנחום ברנע, שכל כולו היה רכילות זועפת, טרחנית וחסרת ערך על מידת מחוייבותו של עוזי ארד לבטחון ישראל ניתן ללמוד מן העובדה, שבחר ללכלך על נתניהו ככל יכולתו (סליחה, בינתיים עוד לא ככל יכולתו כנראה), בראיון עם נחום ברנע ושמעון שיפר ב"ידיעות אחרונות" דווקא ערב פגישתו הרגישה להפליא של ראש ...

הרב חיים דרוקמן הוא מנהיג משכמו ומעלה שכל חייו אינם אלא מפעל ענק של אחריות לאומית, עשייה חינוכית והרבצת תורה שנעשתה בצניעות ובפשטות.