אם היינו חושבים שמציאות המלחמה הנוכחית תשנה משהו, הרי טעינו בגדול.

גם בימינו מעיזים האנשים ה"חכמים" והמתונים, שהביאו עלינו את מחדלי שמחת תורה, לכנות את סמוטריץ, בן גביר ושות' כ'משיחיים'

במאמרו החשוב "אחריות במקום אשמה", קורא הרב עזריאל אריאל להעביר את מוקד הדיון הציבורי ומסקנותיו בעקבות המלחמה, מקוטב האשמה במחדל הנורא, נטילת אחריות אישית ונשיאה בתוצאת הכשל, לקוטב התיקון, איתור שורשי הכשל והפקת לקחים; מחקירה ודרישה בעבר, ב"מה שהיה", להתמקדות בעתיד, ב"מה שיהיה" וצריך להיות. כהוכחה לצדקת דבריו מביא הרב אריאל את מסקנות ועדת אגרנט […]

דבריו של חיים באר ראויים לכל גינוי, אבל הכאב האמיתי מגיע דווקא משתיקתו הרועמת של מי שרגישותו אומנותו.

הניצחון על החמאס יושג רק על ידי שליטה ישראלית מלאה בעזה. שתשאיר רושם לדורות, זו האמת וזו גם השפה שמבינים אויבינו

"חופשיים", "חילוניים" והקשר שביניהם. על ההזדהות העממית עם מצוות התפילין על רקע המלחמה ועל מחאות השבוע החולף.

הדירקטיבה לצה"ל היא "לשלול את יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של חמאס", אבל שלילה אבסולוטית היא חלום בהקיץ. יהיה צורך במנגנון החמאסי האזרחי

פשטנו את המדים, יחד עם עוד אלפי חיילי מילואים. מנסים לחזור לשיגרה. אבל השיגרה כבר איננה.