שני הזמרים ניצבו בלב סערה ציבורית כאשר יובל הודיע כי סירב להופיע בטקס יום הזיכרון בכנסת, והשר אמסלם הציע להחליפו בפרץ. אלא שצלילה אל הארכיון מגלה כי השניים דווקא שיתפו פעולה בעבר

ליהודה יצחקוב נמאס שקוראים לו בוגד כי הוא מתנגד למהפכה המשפטית. בתור איש ימין, בוגר הריאליטי "האח הגדול" יוצא נגד יריב לוין ושמחה רוטמן, וקורא להם "בוגדים": "אתם אלה שבגדתם בכל מה שאנחנו מאמינים בו"

אחרי שניהלה בחודשים האחרונים מגעים עם ראשי כאן, המגישה הבכירה של רשת נפרדה מהערוץ ושיתפה בציוץ: "מודה לאנשים היקרים והמסורים שעבדתי איתם". על המגעים בין הצדדים פורסם לראשונה ב-ynet

אחרי הפרסומים על המגעים שניהלה מול התאגיד, העיתונאית הוותיקה הודיעה רשמית על עזיבתה את חדשות 13 ומעברה לתאגיד: "מודה לאנשים היקרים והמסורים שעבדתי איתם, ניפגש על המסך וברשת ב'". חדשות 13: "מאחלים לאילה הצלחה בדרכה החדשה"

יוסי צור, ששכל את בנו בפיגוע, תקף את החלטתו של הזמר שלא להופיע במשכן הכנסת ביום הזיכרון. "חבל שחנן יובל בחר לעשות פוליטיקה על חשבון היום שלנו", כתב בפייסבוק. יובל השיב: "אני לא מדבר פוליטיקה, אני מדבר על התנהגות לא מכבדת. לוקחים את האדם הכי הגון בעולם ובאים אליו בטענות?"

01 זיכרון ילדות תרבותי: גדלתי בכפר דרוזי טיפוסי בגליל התחתון, לא משופע באתרי תרבות, מתקני בילוי והווי, אך בעניין התרבות אני זוכר בעיקר דווקא את המפגשים המשפחתיים בבית. מהם למדתי ובניתי את האישיות שלי, את ערכי הליבה ונורמות ההתנהגות לחיי.   02 דמות שמעניקה לי השראה: אני מעריץ את דוד בן־גוריון ז"ל, בעיניי הוא היה […]

אם כל מה שבא לכם בימים אלה זה להתחפר בשמיכה מול הטלוויזיה ולשכוח מהעולם עם איזו סדרה קלילה ולא מחייבת, אז הנה באה "קולין מהנהלת חשבונות", סדרה אוסטרלית שמשודרת ביס, ומספקת את הסחורה. אפשר לסמוך על האוסטרלים שיספקו לנו סדרות שהן פשוט חמודות, עם עלילות מהנות לגמרי ודמויות מקסימות, ו"קולין מהנהלת חשבונות" בדיוק כזאת. מדובר בקומדיה רומנטית משעשעת, על גבר ואישה שנפגשו בנסיבות מטופשות והמשיכו להיות מעורבים זה בחייה של זו מסיבות לא הגיוניות שלא היו עומדות במבחן המציאות, אבל עומדות ברף הנמוך של כללי הקומדיה הרומנטית. למרות שאין לה יותר מדי פואנטה, מדובר בסדרה כיפית שמושלמת לבינג' מהיר.

לא מזמן נפגשתי לשיחה עם סופר צעיר יחסית, שכתבתי לפני כמה חודשים רשימת ביקורת על הספר האחרון שהוא פרסם. ישבנו בבית קפה תל אביבי הומה יחסית והשעות חלפו עברו להם. דיברנו על תחום העיסוק שלו (רק יחידי סגולה בודדים מתפרנסים היום מכתיבת ספרים), על הרקע המשפחתי שממנו הוא בא ולבסוף נגענו גם בכמה עניינים אישיים - שלו ושלי. זאת הייתה שיחה פתוחה. לבבית. בלי ניסיון להעמיד פנים או להתקשט בנוצות כאלה או אחרות ובסיומה עבר בראשי מה שלכאורה הוא מובן ואפילו טריוויאלי אבל נזקק בכל זאת לאישוש: תמיד מתקיים פער קבוע ויציב בין מה שחשבת על האיש כתוצאה מהקריאה בספריו, או אפילו התבוננות בתמונתו בעיתון, לבין האיש בשר ודם שנגלה לך בשיחה פנים מול פנים.