המהפכה הבאה בביטחון עלולה להגיע כמעט בלי רעש. ככל שרחפנים נעשים קטנים, זולים ועצמאיים יותר, מתפתחת בעיה שחורגת משדה הקרב: כיצד מגינים על כלכלה מודרנית מפני איום זול, שהנזק שהוא עלול לגרום, או אפילו החשש ממנו, יקר מאוד? התשובה צפויה לשנות את תקציבי הביטחון, את אבטחת התשתיות ואת ההזדמנויות למשקיעים. יותר יכולת בפחות משקל הרחפנים שוחקים את חסמי הכניסה לעולם הצבאי. רכיבים אזרחיים, מצלמות זעירות ובינה מלאכותית מאפשרים להפיץ יכולות שבעבר היו נחלתן של מדינות. ה"יתוש" מסמל את כיוון ההתפתחות: אמצעים קטנים, קשים לזיהוי ותלויים פחות במפעיל ובתקשורת רציפה. רחפנים הנשלטים בסיב אופטי, שנכנסו לשימוש במלחמה באוקראינה, ממחישים את השינוי, משום ששיבוש תקשורת רדיו אינו מנתק אותם. במקביל, התקדמות בעיבוד תמונה ובחישוב על גבי הכלי עשויה לצמצם את התלות בתקשורת ובניווט לווייני. בפברואר 2026 פורסם מחקר על רובוט מעופף במשקל 1.29 גרם, שביצע טיסה באמצעות חישה וחישוב על גופו. עצמאות אנרגטית מלאה עדיין מהווה אתגר, והמרחק ממעבדה למערכת מבצעית משמעותי, אך הכיוון ברור: יותר יכולת בפחות משקל. האיום זול, ההגנה יקרה המשמעות הכלכלית עמוקה: התוקף בוחר היכן ומתי לפעול, ואילו המגן נדרש למוכנות מתמשכת באתרים רבים. ריבוי כלים עלול להעמיס על מערכות הגילוי והתגובה, גם ללא נחיל מתוחכם, ולא תמיד נדרשת פגיעה ישירה. חשש לרחפן מעל שדה תעופה עשוי להשבית פעילות, ואירוע ליד מפעל רגיש עלול לחייב פינוי ובדיקות. הנזק כולל השבתות, עיכובי אספקה ואובדן הכנסות, כפי שממחישים הליקויים המתמשכים בהיערכות הלאומית לאיום הרחפנים. השוואה בין מחיר הרחפן למחיר המיירט לבדה מטעה. יירוט יקר מוצדק כאשר הוא מציל חיים או מונע נזק עצום, אך הבעיה היא הסתמכות קבועה על אמצעים יקרים ומוגבלים מול איום זול והמוני. לכן נדרשת הגנה רב-שכבתית, הכוללת שיבוש אלקטרוני, חיישנים, תוכנה המשלבת מידע, אמצעי יירוט ומיגון פיזי. גם לייזר אינו פתרון יחיד, וביצועיו מושפעים ממזג האוויר, מקו הראייה ומקצב הטיפול במטרות. עם זאת, הלייזר עשוי לשנות את כלכלת ההגנה. משרד ההגנה הבריטי הציג עלות של כעשר ליש"ט לירי במערכת DragonFire, ובנובמבר 2025 הודיע על חוזה בסך 316 מיליון ליש"ט לאספקתה לצי המלכותי. עלות הירי נמוכה, אך הקמת היכולת יקרה, ולכן המשקיע צריך לבחון את העלות לאורך חיי המערכת ולא רק את מחיר היירוט. ארבע הזדמנויות עסקיות מבחינה עסקית נפתחות ארבע הזדמנויות מרכזיות. הראשונה היא מערכות הגנה ויירוט בעלות תפעול נמוכה. AeroVironment האמריקנית, שרכשה את BlueHalo, דיווחה כי נבחרה לחוזה מסגרת של צבא ארצות הברית בהיקף 464.8 מיליון דולר עבור מערכות הלייזר LOCUST. גם אלביט מערכות, האחראית למקור הלייזר במערכת "אור איתן", המוכרת גם בשם Iron Beam, הודיעה ב-2024 על חוזה של כ-200 מיליון דולר למערכות לייזר בהספק גבוה. בשתי החברות הלייזר הוא חלק מפעילות רחבה יותר. ההזדמנות השנייה היא גילוי וניהול ההגנה. לפני יירוט צריך להבחין בין איום לבין ציפור, רחפן מורשה או התרעת שווא. להערכתי, יתרון מסחרי עשוי להיווצר אצל ספק המשלב מכ"ם, מצלמות וחיישנים של יצרנים שונים באמצעות תוכנה ונתונים. DroneShield האוסטרלית מדגימה את הביקוש: הכנסותיה ב-2025 הגיעו ל-216.5 מיליון דולר אוסטרלי, לעומת 57.5 מיליון ב-2024. אולם גילוי ושיבוש רדיו אינם מספיקים מול רחפנים שאינם תלויים בתקשורת כזו, ולכן יכולת השילוב וההרחבה תהיה מבחן מרכזי. ההזדמנות השלישית היא הגנה משולבת וניידת. Rheinmetall הגרמנית פועלת בתחום באמצעות מערכות Skyranger, והזמנות מאירופה ממחישות את הביקוש להגנה לטווח קצר. עם זאת, יכולת להתמודד עם רחפנים מסוימים אינה מבטיחה מענה לכלים בגודל חרק, והניסיון בעולם כבר מראה כי מערכת נגד רחפנים צריכה לשלב גילוי, שיבוש ויירוט. ההזדמנות הרביעית היא הגנה על רציפות עסקית כשירות. שדות תעופה, נמלים ומתקני אנרגיה עשויים להעדיף שירות הכולל ניטור, תחזוקה, עדכונים ותגובה מוסדרת, בכפוף להיתרים הנדרשים. מודל כזה עשוי לייצר הכנסות חוזרות. לצדו יתפתחו שירותי הערכת סיכונים ומיגון, ובהמשך ייתכן שגם חברות ביטוח יתמחרו את איכות ההגנה. צורך ביטחוני אינו מבטיח השקעה טובה עבור משקיעים, צורך ביטחוני אמיתי אינו מבטיח שמניה מתומחרת נכון. יש לבחון הזמנות מחייבות, אספקה, רווחיות, תזרים ויכולת התאמה לאיום המשתנה. החברות שהוזכרו הן מועמדות לבחינה, לא המלצות קנייה. לישראל הזדמנות לפתח תעשייה רחבה של חיישנים, תוכנה, יירוט והגנת תשתיות. הצלחת הפתרונות צריכה להימדד גם בצמצום השבתות, התרעות שווא ועלויות לאורך זמן. ה"יתוש" מסמל עולם שבו היכולת להפריע נעשית זולה יותר, והיכולת להמשיך לתפקד יקרה יותר. אמיר גל אור הוא יו"ר קרנות אינפיניטי AI, מחבר הספר "לעבוד עם הסינים", מפעיל ומטיס רחפנים. אין לראות באמור המלצה להשקעה.

N-Alpha, שמפתחת פלטפורמת בינה עסקית מבוססת AI לניהול עלויות עבור צוותי הנדסה ורכש, מינתה את זיו בלפר לדירקטוריון החברה. בלפר, ששימש עד לאחרונה כמנכ"ל PTC ישראל וכסגן נשיא בכיר למחקר ופיתוח בחברה, מצטרף לדירקטוריון לאחר יותר מ-30 שנות פעילות ב-PTC, שבמהלכן היה שותף להפיכתה למובילה עולמית בתחום ניהול מחזור חיי המוצר ובתוכנות לתכנון בעזרת מחשב. לאחרונה הודיעה PTC על הסכם לרכישתה בידי שניידר אלקטריק, בעסקה המוערכת בכ-22.6 מיליארד דולר. פלטפורמת MaterialX של N-Alpha נועדה לסייע ליצרנים להבין את הגורמים המשפיעים על מודל העלויות, לבחון חלופות ולהגיב לשינויים בתנאי השוק. איל מזרחי, מנכ"ל N-Alpha, מסר: "זיו מביא עמו הרבה מעבר למומחיות טכנולוגית עמוקה. הוא מכיר מקרוב את האתגרים הכרוכים בבנייה ובהרחבה של חברת תוכנה ארגונית מצליחה, החל משלבי הפעילות הראשוניים ועד להפיכתה למובילה בשוק העולמי. ההיכרות המעמיקה שלו עם טכנולוגיות ייצור, אסטרטגיית מוצר וצמיחה ארגונית תהיה בעלת ערך רב עבורנו, בשעה שאנו מובילים את N-Alpha לשלב הבא בהתפתחותה". בלפר מסר: "מה שמשך אותי ל-N-Alpha הוא השילוב בין טכנולוגיה חדשנית להזדמנות עסקית משמעותית בשוק. הפלטפורמה של החברה הופכת את השימוש בבינה מלאכותית לניתוח ולהבנת עלויות, בהיקפים שהיה קשה להגיע אליהם באמצעות פתרונות מסורתיים. ההתעניינות שכבר הביעו חברות ייעוץ ולקוחות ארגוניים פוטנציאליים מעודדת מאוד ואני מצפה לסייע לחברה לממש את הפוטנציאל הזה ולהפוך אותו לצמיחה מתמשכת".  

הקריה האקדמית אונו ו-עמותת בוגרי ממר"ם משיקות מסלול Executive Tech MBA, המיועד לבוגרי ממר"ם והיחידות הטכנולוגיות של צה"ל שמבקשים להתקדם לתפקידי ניהול, יזמות והובלה עסקית. התוכנית תימשך 15 חודשים, תיפתח ב-23 בדצמבר 2026 ותציע את מסלולי ההתמחות Venture, Scale ו-Ecosystem לבחירת המשתתפים. מסלול בן 15 חודשים בשלוש התמחויות תוכנית הלימודים משלבת ניהול, אסטרטגיה, יזמות, חדשנות, כלכלה, מימון, שיווק, מנהיגות ובינה מלאכותית, לצד קורס דירקטורים ופרויקטים מעשיים. לדברי העמותה, בוגריה מקימים כ-120 חברות הזנק בשנה, וכרבע מחברות החד-קרן הישראליות הפעילות הוקמו בידי בוגרי ממר"ם ויחידות טכנולוגיות אחרות, נתון שממחיש את השפעת קהילת הבוגרים על תעשיית ההיי-טק. אנשי התעשייה יפגשו את המודלים האקדמיים ד"ר דינה ניר, ראש תוכנית Executive Tech MBA של הקריה האקדמית אונו ועמותת בוגרי ממר"ם צילום: באדיבות הקריה האקדמית אונו בין המרצים בתוכנית נמנים עמירם שחר, מייסד משותף ומנכ"ל Upwind; תבל זינגר מסיטי; נועה גנות, מנכ"לית Infinify; ערן לסר, מנכ"ל Wawiwa Tech; מתי סימן, מייסד Checkmarx; טליה גזית, מנכ"לית PwC NEXT; פרופ' ירון זליכה; רונן יוכפז, לשעבר מנמ"ר אל על; ו-בוריס ויינברג מ-Blast Security. שילוב אנשי התעשייה נועד לחבר בין המודלים האקדמיים לבין הניסיון המעשי של מנהלים ויזמים יוצאי ממר"ם. ד"ר דינה ניר, ראש התוכנית, אמרה כי "היום, יותר מתמיד, אנשי טכנולוגיה שמתקדמים לתפקידי ניהול זקוקים גם לכלים עסקיים, אסטרטגיים ומנהיגותיים. התוכנית שפיתחנו יחד עם עמותת בוגרי ממר"ם נועדה לתת מענה בדיוק לצורך הזה, ולסייע בהכשרת דור המנהלים הבא של ההייטק הישראלי". לדבריה, המסלול נבנה כדי לספק לאנשי טכנולוגיה שפה ניהולית רחבה וכלים ליישום בעולם העסקי. יוסי מלמד, יו"ר עמותת בוגרי ממר"ם, אמר כי "הפרוייקט הזה מראה שכשרוצים אפשר לקרב את האקדמיה לתעשיה ובעידן ה-AI זה הופך קריטי יותר. התואר מחבר בין מודלים ותפישות אקדמיות לבין המנהיגים והמנהיגות הגדולים של התעשיה שיבואו וילמדו מהפרקטיקה של עולם ההייטק בישראל ובעולם כולו". מלמד צפוי גם להנחות את הכנס השנתי של אנשים ומחשבים, שבו תידון בין היתר מנהיגות טכנולוגית בעידן הבינה המלאכותית.

"גל מתקפות סייבר נגד מערכות קירור במרכולים ובמתקנים רפואיים באירופה הוא המחשה ודוגמה מעניינת למערכות תפעוליות, שלא תמיד זוכות לתשומת הלב הראויה בהיבט אבטחת הסייבר, למרות החשיבות שלהן לפעילות השוטפת. הן אחראיות על שמירת תנאים מדויקים, ולעיתים שינוי של מדד אחד בלבד עלול לגרום לנזק משמעותי", כך אמר מאיר אסיסקוביץ', דירקטור בכיר לניהול מוצר ומוביל תחום התשתיות הקריטיות ב-טנאבל. לדבריו, "בעידן הבינה המלאכותית, האיום הזה מקבל ממדים חדשים. ה-AI הוא מכפיל כוח עבור התוקפים, ומאפשר מתקפות סייבר על סטרואידים. כלים מתקדמים מאפשרים לאתר מערכות חשופות, לנתח חולשות ולהאיץ תהליכים שבעבר דרשו ידע טכני מתקדם וזמן רב. המשמעות היא שגם גורמים בעלי יכולות טכניות מוגבלות יחסית עלולים לבצע פעולות שבעבר היו שמורות לתוקפים מיומנים יותר". הוא הדגיש כי "ארגונים שעדיין מניחים בשנת 2026 שהמערכות התפעוליות שלהם מבודדות לחלוטין מהעולם החיצון צריכים לחשוב מחדש. השאלה אינה האם נכון לחבר מערכות תפעוליות לרשת, אלא כיצד מבטיחים שהחיבור הזה לא יהפוך לנקודת התורפה של הארגון". מערכות תפעוליות כבר אינן מבודדות אסיסקוביץ' ציין כי "ראינו בשבועות האחרונים כיצד שינוי בהגדרות הטמפרטורה או במחזורי ההפשרה עלול לפגוע בסחורה ולשבש פעילות עסקית. במתקנים רפואיים, שבהם נשמרים מוצרי דם וחומרים ביולוגיים, ההשלכות עלולות להיות חמורות אף יותר. האירועים האלה ממחישים שתוקפים אינם חייבים להשבית מערכת שלמה כדי לגרום נזק. לעיתים די בשינוי ממוקד של הגדרה תפעולית. חשוב שארגונים יבינו לא רק אילו מערכות הם מפעילים, אלא גם מה עלול לקרות כשגורם לא מורשה מצליח להשפיע על אופן פעולתן". לדבריו, האירועים ממחישים מדוע אבטחת סייבר של מערכות תפעוליות חיונית גם ברשתות מזון. "במשך שנים אבטחת מערכות בקרה תעשייתיות התבססה על ההנחה שהן פועלות בסביבה סגורה ומבודדת מהאינטרנט. הבידוד הזה נחשב לאחת משכבות ההגנה המרכזיות של המערכות התפעוליות, והעניק לארגונים תחושת ביטחון מפני איומים חיצוניים. אלא שהמציאות השתנתה, והאירועים האחרונים באירופה ממחישים עד כמה התפיסה הזו כבר אינה מספקת", הסביר. הוא הוסיף כי "כיום מערכות תפעוליות רבות מחוברות לרשתות המחשוב הארגוניות ולעיתים גם לאינטרנט. ההתפתחות פותחת בפני התוקפים נתיבי חדירה חדשים. סיסמאות חלשות, חולשות אבטחה, חיבורים שאינם מאובטחים כראוי והרשאות גישה רחבות מדי עלולים לאפשר לתוקפים להגיע למערכות הבקרה ולשבש את פעילותן". מניהול חולשות לניהול חשיפות לדברי אסיסקוביץ', "ניהול חולשות הוא חלק חשוב מאבטחת הסייבר, אבל עצם הזיהוי של חולשה אינו מספיק כדי להבין את רמת הסיכון שהיא מציבה לארגון. כאן נכנסת לתמונה גישת ניהול החשיפות. זו מאפשרת להסתכל על התמונה הרחבה. במקום להתמקד בכל חולשה בנפרד, בוחנים כיצד מערכות מחוברות זו לזו, אילו הרשאות גישה קיימות והאם שילוב של כמה נקודות תורפה עלול לאפשר לתוקף להגיע למערכות חיוניות. המטרה היא לא רק לזהות כמה שיותר חולשות, אלא להבין אילו מהן מציבות את הסיכון המשמעותי ביותר ולתעדף את הטיפול בהתאם". התחום עומד גם במרכז פלטפורמת ניהול החשיפות של טנאבל, שמפותחת בין היתר בישראל. אסיסקוביץ' הסביר כי "בתרחיש אפשרי, התוקף מתחיל מנקודת כניסה שנמצאת בכלל מחוץ למערכת התפעולית. אם קיימים חיבורים בין הסביבות וההפרדה אינה מספקת, הוא עלול לנצל אותם כדי להתקדם בהדרגה לכיוון רכיבים רגישים יותר. לכן, בדיקה של הבקר עצמו אינה מספיקה. צריך להבין את השרשרת כולה: אילו מערכות מחוברות אליו ומה קורה אם אחת מהן נפגעת". לדבריו, "הרעיון הוא לזהות מראש את הנתיבים הללו ולצמצם אותם. הפרדת רשתות, הגבלת הרשאות ובקרה על גישה של ספקים חיצוניים הן צעדים שיכולים להקטין את היכולת של תוקף לנוע בין מערכות", בהתאם לעקרונות המקובלים בהגנה על מערכות בקרה תעשייתיות. מאירוע סייבר למשבר תפעולי לסיכום אמר כי "בפגיעה במערכות קירור באירופה, העניין הטכני מטריד, הנזק ללא ספק כבד, אבל יש פה עליית מדרגה רציפה ומדאיגה מאוד. זה מעבר לסייבר או אבטחת מידע, זה עניין של חוסן לאומי ותחושת הביטחון של האזרחים. התוקפים מצליחים ליצור פה דאגות מסדר גודל חדש הן לאזרח והן למקבל ההחלטות. במתקפות שראינו באחרונה יש החמרה מתמדת במסר למותקף ולתעשייה: מנזק נקודתי מוגבל מבחינת תודעה, ליעדים המשפיעים באופן ישיר על רבבות ומגבירים את הלחץ על הממשל המותקף. ניצול של מתקפות סייבר כדי להרוס מנות דם הוא כבר נזק בקנה מידה אחר לגמרי. בעולם שבו מערכות מחשוב שולטות ביותר ויותר תהליכים פיזיים, ההבדל בין אירוע סייבר נקודתי למשבר תפעולי משמעותי עשוי להיות קטן מאוד". לדבריו, זהו האתגר החדש של ארגונים שמערכות המחשוב שלהם שולטות בתהליכים פיזיים.