משחקי למות מרעב מתיימר להיות פארודיה אבל חוץ מהמון מכות בביצים, ורפרנסים חסרי משמעות לתופעות פופ, אין בסרט כלום, ובטח שלא משהו מצחיק

אחרי נער החידות ממומביי, מנסה ויקאס סווארופ לשחזר את ההצלחה עם ספרו החדש, אבל רק מוכיח שהוא פוני של טריק אחד, והפעם הטריק אפילו לא מבוצע מספיק טוב

הקאסט האלקטרוני של רוני פיאלקוב חוגג את הקולות במוזיקה האלקטרונית שממשיכים את המסורת של בריאן אינו, זאן מישל זאר וקראפטוורק: מוזיקה ניסיונית, אבל בטוב טעם

מבול שירי זיכרון לרב עובדיה יוסף הוא אולי תגובה מתבקשת לפטירתו, אבל החפיפניקיות של רובם המכריע משאירה תחושה לא נוחה של נצלנות צינית. טור מוזיקה ים תיכונית

כל הזמן שבעולם הוא סרט שמבטיח מסע בזמן ומקיים - אבל על הדרך עובר על כל חוק אפשרי בזאנר ומשאיר את הצופים עם קומדיה רומנטית שמנצלת ללא פואנטה גימיק מדבי

מתחם הבורסה, שפונה בעיקר לבעלי עסקים, מכוניות ומשרדים נמצא בעיצומה של מתיחת פנים. עם כל נסיון שילוב הצרכים, מי יהיה המרוויח הסופי? יש לקוות שהתושבים המיידיים

מבמאי כמו רידלי סקוט, תסריטאי כמו קורמק מקארתי ושחקנים כמו בראד פיט וחבייר ברדם אפשר היה לצפות להרבה – אבל המותחן שלהם מתגלה כמתיש ומביך

סיפור חייו של המוזיקאי הבריטי אמנם כתוב בפואטיות הייחודית שלו, אבל מתגלה כאסופה של טרוניות קטנוניות, טרחניות וחסרות התחשבות – כולל בכל הקשור להופעתו בישראל