יותר מחמש שנים עברו מאז שהסתיימה העונה השנייה של "שטיסל", שהות מוגזמת אפילו במונחים ישראלים. תלאות כאלה ואחרות עיכבו את הגעתה של העונה השלישית, בכללן סכסוך בין ארגון השחקנים ו-yes על רקע תמלוגים ממכירתה לנטפליקס בדצמבר 2018, שבדיעבד הפכה את הדרמה הישראלית על קורותיה של משפחה חרדית ללהיט עולמי בלתי צפוי. במהלך השנה שאחרי כן עלו עוד ועוד כתבות בכלי תקשורת עולמיים שעסקו בהצלחה המפתיעה של "שטיסל", בין היתר בוושינגטון פוסט, ה-BBC והאטלנטיק. במקביל אחת מכוכבות הסדרה, שירה האס, קנתה לעצמה שם עולמי גם בלי קשר אליה, בזכות תפקידה הראשי בסדרה "המורדת", שהפך אותה לשחקנית הישראלית הראשונה שמקבלת מועמדות לפרס האמי. זה לא שההצלחה והשבחים זרים ל"שטיסל". כבר בעונה הראשונה שלה היא גרפה לא פחות מ-11 פרסי האקדמיה הישראלית לטלוויזיה, כולל לדרמה הטובה ביותר, הבימוי (של אלון זינגמן, שזכה שוב על העונה השנייה וחוזר גם הפעם) והתסריט (של היוצרים אורי אלון ויהונתן אינדורסקי). ובכל זאת, הזמן החולף וההצלחה העולמית רק הוסיפה למשא הציפיות על כתפיה של "שטיסל", ואולי על כן ההישג של תחילת העונה השלישית, על סמך שני הפרקים (מתוך תשעה) שנשלחו לביקורת, מרשים במיוחד: היא המשובחת ביותר שלה עד כה. מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

ה-19 בדצמבר 2020 יירשם כיום היסטורי בתולדות מדינת ישראל. קצת קשה לקלוט את זה כרגע, אולי בגלל שהיום הזה לא הרגיש כמו יום היסטורי. איך בכלל מרגיש יום היסטורי? זה מגיע בדיעבד? מרגישים את זה תוך כדי? מאיפה מגיעה הפרספקטיבה? בפועל, זה היה עוד יום שבת. חלק מאזרחי המדינה שמרו על קדושת היום, חלק אחר נהנה מהסופ"ש השמשי שהגיע בסוף דצמבר ויצא לטייל ברחבי הארץ. ביפו נחסמו הכבישים שמובילים לעיר העתיקה בעקבות התנפלות של יהודים שמיצו את חנוכה, והגיעו לעשות סלפי עם עץ האשוח המרהיב שהוצב בכיכר השעון בעיר. ממש באותו הזמן, בבית החולים תל השומר, הפשיל בנימין נתניהו את שרוול יד ימין שלו, וקיבל את החיסון הראשון נגד הקורונה בישראל. שהחיינו וקיימנו והגיענו וזה. אין פה, ולא צריכה להיות פה, טיפה של נימה צינית. תחילת מבצע החיסונים הוא רגע היסטורי וזה בכלל לא משנה אם המחוסן הראשון הוא הנאשם מספר אחת בתיק הפלילי 67104-01-20 או כל אזרח אחר. הזריקה הקטנה שקיבל נתניהו היא ההתחלה של הסוף של משבר שנמשך חודשים, וכעת אפשר כבר לראות נצנוץ של אור בקצה המנהרה. זה ייקח עוד כמה שבועות עד שהחיסונים יגיעו לציבור הכללי, ואז, לאט אבל בטוח, החיים יחזרו למה שהם היו. נצטרך למצוא תירוצים חדשים לכך שאנחנו לא מבקרים את סבתא בבית אבות, נוכל ללכת לכדורגל ולהתבאס על הרמה הנמוכה, נלך לקולנוע ובשורה לפנינו ישבו חבורה של בני נוער חצופים שיבאסו לכולם את הסרט, נחזור לדחוף ולהידחף בתור, נשלם סכומים מגוחכים בפאב על כוס בירה, זרים יגעו בנו בלי טיפת מודעות למרחב אישי, נשרוף משכורת שנתית על טיסה לחו"ל ונתלונן על יוקר המחיה ובעיקר, מערכת הרפואה הציבורית בישראל הקורסת תחזור להיות בתחתית סדרי העדיפויות והעניין של כולנו. עוד מעט זה קורה, רק צריך שכולנו נתגייס, נתחסן וננצח.

על שיתוף פעולה כזה לא היינו חושבים בחיים: המוזיקאי אביב גפן משתף פעולה עם גדול הזמר החסידי אברהם פריד בדואט חדש שגפן כתב והלחין. לשיר קוראים "בצורת" והוא עוסק באחדות בין חלקי העם. גפן מסר: "השיר הזה בא לתת פתח לתקווה ולאחדות, ולמציאת מקום שאפשר להיפגש בו. הוא הוקלט אחרי אין-ספור שיחות מרתקות בין אברהם לביני. הרגשנו שזו אמירה ששנינו רוצים להשאיר. מעין צוואה של מדינה שרוצה שלא ישכחו את האנשים הגרים בה". אברהם פריד, המתגורר בניו יורק, מסר: "זה יכול היה להיות עוד ערב של שגרת קורונה בביתי בברוקלין, אבל סרטון ששלח אלי ידיד מהארץ, גרם לי לדמוע באחת. מעולם לא פגשתי את אביב גפן ופגישה שכזאת לא עמדה כלל על הפרק. אך אם יש דבר שהקורונה לימדה אותנו הוא, ש'אין דבר כזה, שאין דבר כזה' ולבבות יכולים להיפגש ולהתחבר גם במרחק של עשרות אלפי קילומטרים. כשראיתי בסרטון את אביב דומע בריאיון ומבקש לכבות את שיח השנאה ולהרבות באהבת אחים, לא יכולתי לעמוד עוד מנגד ונעניתי לקריאתו. כי אנשים אחים אנחנו". האזינו לשיר שגפן כתב, הלחין והפיק מוזיקלית

אחרי שהצליח לכבוש את המדינה עם הסינגל הראשון "רסיסים", מוציא רביב כנר את "רוצה שלום", שיר שני מתוך אלבום הבכורה שבדרך. את השיר כתב כנר ביחד עם קרן פלס ואבי אוחיון. אוחיון, פלס ומתן דרור הלחינו אותו. צפו בקליפ