אחד הדברים שהאמריקנים אוהבים לעשות הוא להתעלל בז'אנר הריגול. לאורך השנים צמחו לא מעט סדרות וסרטים שהראו את הפן הקומי-פארודי של התחום. "דוקטור סטריינג'לאב" המופתי וסדרת סרטי "אוסטין פאוורס" לעגו לנושא באופן כללי, ב"מרגלים שכאלה" בשיאה של המלחמה הקרה ו"ריאיון סוף" של סת' רוגן, ה-CIA, הסוכנות שאמורה לשמש מקור לגאווה לאומית, הוצגה כמוסד שלומיאלי, בלשון המעטה. התופעה פשתה אפילו לישראל, כשאלון גור אריה "העז" להעלות ב-2019 את הסרט הסאטירי "המוסד", שהעז לצחוק על קודש הקודשים שלנו - השירות החשאי עם פרסטיז'ת העל, שנלחם ברשעים מעבר לים. מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר מה הן סדרות השנה הלועזיות שלכם? הצביעו בסקר הגדול

תיאוריית קונספירציה מדויקת להפליא טוענת שקווין, דמותו של מקולי קאלקין בסרטי "שכחו אותי בבית", הפכה להיות רוצח סדרתי שכולנו מכירים היטב. הסרט הבא בכיכובו של הרוצח אולי ישים סוף לשמועות

באוקטובר 1957 ישב הפילוסוף והסופר הצרפתי אלבר קאמי בבית הקפה האהוב עליו בפריז, כשהגיע אליו שליח וסיפר לו בהתרגשות שהוא זכה בפרס נובל. הוא היה בן 44 בלבד, הזוכה הצעיר ביותר אי פעם. ההישג האישי של קאמי נתפס בצרפת כהוכחה לעליונות האינטלקטואלית של הדור הצעיר במדינה, והטלוויזיה המקומית ביקשה לראיין אותו. התוצאה הייתה אחד מהראיונות הטלוויזיוניים המוזרים בהיסטוריה. הוא נערך בפארק דה פראנס, אצטדיון הכדורגל הגדול במדינה דאז, במהלך משחק של קבוצת ראסינג פריז המקומית. קאמי והמראיין ישבו ביציע, כשמסביבם כ-40 אלף אוהדים.

זה אחד הפרקים המרתקים, האזוטריים ועם זאת המופלאים בתולדות המחתרות. מאות פעילי אצ"ל ולח"י, ביניהם מפקדים בכירים מאוד, הוגלו למחנות מעצר במזרח אפריקה, ושהו שם במשך כמה שנים ארוכות - סמבל שבאריתריאה, קרתגו בסודן וגילגיל בקניה. תלאות המאסר, ובעיקר עלילות הבריחות הנועזות של יעקב מרידור ויצחק שמיר מתחת לאפם של השלטונות הפכו לסיפורי מורשת ופולחן שדורות של ישראלים גדלו עליהם, והם הונצחו בספרים כמו "ארוכה הדרך לחירות" או "הבריחה אל החופש". לא היה שם רק קושי, אלא חיי תרבות מלאים: במחנות הללו נכתבו ספרים ושירים, פעלה ספרייה שכללה אלפי כותרים, אסירים למדו תארים בהתכתבות עם אוניברסיטאות בריטיות, התנהלו תחרויות ספורט ועוד (תיעוד מרהיב, מקיף ומרתק על כל אלה נגיש וסרוק לכל באתר ארכיון ז'בוטינסקי, דרך אגב). חיים שלמים של אנשים שנאלצו לבלות משך כמה שנים - חלקם ממש עד הקמת מדינת ישראל - בין גדרות תיל בפינות נידחות של האימפריה הבריטית, הרחק מהבית. עכשיו משהו מההתרחשות המשונה הזאת עולה על המסך ב"קרתגו", סדרת קומית-היסטורית בינלאומית חדשה שיצרו רשף לוי, ינץ לוי ותומר שני עבור כאן 11 ובמרכזה מערכת היחסים בין הקבוצות השונות במחנה המעצר - הטרוריסטים מארץ ישראל, פשיסטים איטלקיים, אסירים נאציים והשומרים מטעם ממשלת הוד מלכותו. אלה ואלה מנהלים קרבות סמליים על כבוד לאומי כמו גם על משאבים והשפעה, וכמובן שהכול אישי. יעניין אתכם גם: "400 אנשים קנו כרטיס לשמוע איך אנסו אותי - ולצחוק מזה" הדמעות חנקו את הפרשן הישראלי. זה היה רגע בלתי נתפס "פוטרתי ללא שימוע": דורין אטיאס תובעת חצי מיליון מגיא פינס

בספטמבר הקרוב יציין העולם שבעים שנה להסכם השילומים, במסגרתו העבירה גרמניה מיליארדי מרקים למדינת ישראל וליהודי התפוצות. בתקופה זו גם קמה ועידת התביעות, שייצגה את ניצולי השואה מחוץ לארץ במגעים מול הרשויות הגרמניות. היא פעילה עד היום, ובמסגרת פעילותה הפיקה גם סרט תיעודי בשם "חשבון נפש". הדוקו הזה מציג את הסיפור המרתק מאחורי ההסכמים, וביימה אותו רוברטה גרוסמן - אחת היוצרות הדוקומנטריות הבכירות בכל הקשור לתולדות העם היהודי, שחתומה בין השאר על "אשרי הגפרור" אודות חנה סנש ו"מי יכתוב את הסיפור שלנו" על המרד בגטו ורשה. הקרנת הבכורה המקומית שלו תתקיים מחר (רביעי) באירוע מיוחד במסגרת פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים. הסכם השילומים נרשם כאחד הרגעים הסוערים בתולדות המדינה. לפי סקר שפרסם "מעריב" בזמנו, שמונים אחוז מהציבור התנגדו לו. והמחאה לא היתה שקטה. המונים הסתערו על הכנסת, ו"ידיעות אחרונות" הגדיר את המראות כ"שדה קרב". מאות שוטרים נפצעו וגם כמה פוליטיקאים, מה שלא מנע מהם לאשר את החתימה על ההסכם. כל זה קרה לפני שבעים שנה - כלומר, הרבה לפני הפייסבוק והטוויטר וטרום עידן "מכונות הרעל", ואפשר רק לדמיין מה היה קורה לו היתה מדיה חברתית בימים האלה. "זה היה אסון", אומרת הבמאית רוברטה גרוסמן בריאיון לוואלה! תרבות לקראת הקרנת הסרט בישראל. "גם ככה היתה סערת רגשות סביב הסיפור הזה, והרשתות החברתיות היו מעצימות אותה עוד יותר. היה מתחיל קרב מי צועק חזק יותר ברשתות, ומי שהיה מתנגד להסכם היה צועק חזק מאוד. אני מניחה שהמגעים להסכם היו קורסים כבר בשלב מוקדם".

עשרות אנשי אקדמיה, מרצים, אנשי רוח, חוקרים, סופרים, משוררים, יוצרים, שחקנים וזמרים, ייקחו חלק במושבים ובהפקות מקור ייחודיות לכנס השפה, ביניהם רוביק רוזנטל, הראל סקעת, סנדרה שדה ומוני מושונוב, ריקי גל, קובי אפללו, נופר סאלמן, זהבה בן, אביב גפן, דני סנדרסון

מבוכה קשה: הופעתו של השחקן והקומיקאי אסי כהן בדמות של "שאולי" באירוע של קבלת אות המתנדב של עיריית תל אביב הופסקה כעשר דקות לאחר שהתחילה - לאחר שחלק מהקהל לא אהב את הבדיחות, צעק צעקות "בוז" ואף נטש בזעם את המקום. לפי עדויות מהמקום, רוב הקהל שזעם ונטש היה קהל מבוגר שלא התחבר לבדיחות של כהן (שאולי). לפי עדויות מהמקום, אסי החליט לרדת מהבמה אחרי שאחד מהאנשים ניגש אליו ולחש לו לסיים את המופע. אסי הודה לקהל ועזב את המקום. לפי עדויות של אנשים שהיו בקהל, אסי ירד מהבמה אחרי שהקהל צעק וטען שהחומרים "פוגעניים ולא מצחיקים". נוכחים במקום טענו שבין הבדיחות הפוגעניות היו בדיחות קשות על טבעונים. הגולש אורן ברסקי כתב בטוויטר: "קטע מוזר: הייתי עכשיו בארוע של עיריית תל אביב שבסופו הייתה הופעה של שאולי (אסי כהן). בערך באמצע ההופעה ניגש אליו מישהו לבמה - אדם מבוגר, לא מהמארגנים, קרא לו למרגלות הבמה, ולחש לו משהו באוזן. אסי חוזר למיקרופון, אומר תודה רבה לילה טוב ועוזב את הבמה. הקהל בהלם". יעניין אתכם גם: "איבגי הוא השחקן הכי גדול שהכרתי, אבל אני לא אעבוד עם פוגעים מינית" המצעד הישראלי והלועזי של וואלה! ו-eco99fm: מה יהיה שיר השנה? "הקומדיה שלי היא מאה אחוז כאב. כאב כל כך אבסורדי שהוא נהיה מצחיק" שאולי של אסי כהן - דמות העשור של וואלה! תרבות

רגע אחרי שעלתה בכאן 11 הסדרה "קרתגו", אחד מיוצריה וכוכביה רשף לוי מדבר על ההחלטה לא לעבוד עם איבגי ולהתייצב לצד הנפגעות, תוקף את מי שמנסה לפגוע בבתי המשפט "כדי לחמוק מהמשפט שלו" ומביע תקווה שלא גדל פה דור "שלא למד ליבה ויגדל להיות מנקי רחובות". ריאיון