"איזה אנשים", שטיפס היישר למקום הראשון בטבלת הצפייה של נטפליקס, עוסק ביהודי-אמריקאי ושחורה-מוסלמית שמתאהבים ומנסים להתגבר על העוינות החברתית והמשפחתית. למרות כל הכוכבים, התוצאה היא בורקס מתיש עם ניחוחות אנטישמיים

בשנים האחרונות פוקד ג'יי ("שיש") קולר מדי יום את אולם הסינמטק בתל אביב וצופה בשלושה סרטים. מגיל ילדות המנהג לצפות בכל סרט חדש שיוצא לאקרנים הוא חלק בלתי נפרד מחייו. כך גם בחייו הבוגרים, הן כאיש תרבות והן כשחקן, מבקר ומפיץ סרטי קולנוע ישראליים. "מאז גיל 3 אני בעסקי הקולנוע", אומר קולר בנונשלנטיות."אבא שלי, יוסף קולר, שהגיע לארץ מברלין בשנות ה־30 בגלל המלחמה, פתח מכוני יופי ברחוב אלנבי בתל אביב, וכל סדרני בתי הקולנוע בעיר ידעו שאם הם רוצים להסתפר או להתגלח בחינם אצל אדון קולר, הם צריכים להביא לו כרטיסים לקולנוע. כך אני ושתי אחיותיי היינו הולכים בכל יום לקולנוע אחר בתל אביב. הייתי רואה בתקופה ההיא שישה סרטים בשבוע. מאוחר יותר, כשהפכתי את התחביב לעיסוק, ראיתי בפסטיבלים בינלאומיים חמישה סרטים ביום. היום אני רואה בין שניים לשלושה סרטים ביום, וממליץ או לא ממליץ לחברים". שמו אינו מוכר לכולם, אך הרזומה שלו מרשים. "עבדתי כשחקן ב־60 סרטים, ישראליים ובינלאומיים; שיחקתי בתיאטרון; שימשתי מבקר קולנוע בעיתונים כמו 'קולנוע', 'העולם הזה' ו'עולם הקולנוע'; שלחתי סיקורים מפסטיבלים; תרמתי מהידע שלי לסרטים חשובים בקולנוע הישראלי; קניתי סרטים בשביל מפיצים אחרים וגם בשבילי - ואני גאה בכל ההישגים האלה", הוא אומר.

לא קשה לזהות את ההצלחה הגדולה ביותר שצמחה באפל טיוי פלוס עד כה, שלוש ומשהו שנים אחרי שהוקמה. "טד לאסו", למרות מידותיה הצנועות, וכנגד הפקות יוקרה כמו "תוכנית הבוקר" ו"עבור כל האנושות", הפכה למגנט הפרסים של אפל טיוי פלוס וצברה באזז, עד כדי כך שבכורת העונה השנייה שלה ב-2021 הייתה התוכן הכי נצפה בפלטפורמה אי פעם, לטענת החברה. סדרה שהגיעה בדיוק בשלב שבו היינו זקוקים לה כחברה, כשהאנושות נכנסה לסגרים וחששה ממגפה לא מוכרת: קומדיה טובת לב עם גיבור טוב לב שמוקף באנשים טובי לב, גם אם חלקם מעמעמים זאת באמצעות שכבה עבה של נרגנות.

מופע ההבלים של אולפני שישי בערב, הפאנלים הזחוחים והוויכוחים הקלושים - רובם, לפחות - נקטעו אחרי שהחלו להגיע הדיווחים המחרידים על מסע הרצח הנפשע מחוץ לבית כנסת בשכונת נווה יעקב בירושלים, שגבה את חייהם של שבעה בני אדם לפחות. בבת אחת ההקלטות נעצרו, והאולפנים השתנו: דני קושמרו וגילי כהן, למשל, ב-12 ו-11 בהתאמה, מצאו את עצמם כמעט לבדם באולפן, בטון אחר לגמרי, כשאת הצעקות ורעשי הרקע מחליפה דממה מלווה במועקה כבדה. שינוי הלך הרוח הזה הוא סמלי, אך מהותי. זה לא תמיד כך, אבל באירועים מהסוג הזה, אפשר לראות בשידורים המתגלגלים את תמצית סערת הרוחות: התדהמה, הזעם, חוסר האונים, הבלבול - הכל משתקף על המסך. בשלב הראשון, עצם המחשבה על רצח ביציאה מבית הכנסת מזעזעת עד כדי שיתוק. בלי הפאנל, לבד, השקט הזה מהדהד הרבה יותר. הקול של קושמרו אומר הכל: מאיפה בכלל מתחילים?

צוות חדשות 13 בראשות מגיש המהדורה המרכזית אודי סגל, שהגיע להגיש את המהדורה המרכזית ממקום הפיגוע בנווה יעקב שבירושלים, הותקף על ידי נוכחים לאחר סיום השידור. עשרות צעירים העיפו על צוות העיתונאים את הגדרות שהקיפו אותם, צעקו להם "עופו מפה", "שמאלנים הביתה", "מוות לערבים" - ואיימו לשבור להם את הציור. המתפרעים העיפו את ציוד הצילום באלימות וגרמו נזק. מחדשות 13 נמסר: "צר לנו שכך מסתיים שידור חשוב, מורכב וכואב מזירת הפיגוע הנורא בנווה יעקב. לא מתקבל על הדעת שצוות חדשות מותקף כשהוא מבצע את תפקידו לטובת הציבור כולו, ומתוך כבוד והזדהות עמוקים עם השכונה שחוותה טבח נורא. צוותינו היו עדים לתוקפנות של חלק מהנוכחים גם כלפי עמיתינו מגופים אחרים שנכחו במקום. אנו משתתפים בצערם של משפחות ההרוגים, מאחלים החלמה מהירה לפצועים ומייחלים לימים שקטים יותר". אבירם אלעד, מנכ"ל חברת חדשות 13, מסר כי הוא "מגנה ומוקיע את התקיפה של צוות חדשות 13 הערב בירושלים. נמשיך לסקר ולהביא לאזרחי ישראל את החדשות מכל מקום ובכל זמן. לא נרתע ולא נפסיק לבצע את תפקידנו, בטח שלא אלון ואודי, שניים מבכירי העיתונאים בישראל. אני קורא למשטרת ישראל לפעול על מנת להבטיח את ביטחונם של עיתונאי ישראל". צפו למעלה באירוע האלים.