"שובר שורות" הישראלי עם אושרי כהן, הסרט הישראלי שמועמד לאוסקר, סרט מקסים לכל המשפחה בדיסני פלוס וקלאסיקה מיידית בקולנוע. 5 סרטים שכדאי לראות עכשיו

מעניין שבחודש ינואר, בהפרש של שנה בדיוק (אוקיי, שנה פחות שבוע), עלו שתי קומדיות נוסטלגיות שעלילתן מתרחשת בשנות התשעים ומבוססות על קניין רוחני קיים. כמו כדי לנסות להשכיח מאיתנו את העידן החדש ולעזור לנו להתרפק על הימים הטובים ההם. ב-2023 הייתה זו "מופע שנות ה-90", סדרות המשך לקלאסיקה שעקבה אחר דור נערים חדש בביתם של קיטי ורד פורמן שבפוינט פלייס, וויסקונסין. הפעם מדובר בסדרה החדשה של פיקוק, "טד", המבוססת על הלהיט הקולנועי של סת' מקפרלן באותו שם וחוזרת בזמן כדי לתאר את שנות ההתבגרות של ג'ון, גיבור צמד הסרטים לצד הדובי המדבר. ההבדל המהותי בין שתי הסדרות הוא שבעוד "מופע שנות ה-90" גיששה את דרכה לאורך העונה הראשונה, "טד" - שזמינה כולה ביס - מצליחה כבר בתחילתה למחות כל ניחוח של ציניות הנודף מעיבודים כמו אלה. למען האמת, אין שום הכרח לצפות בסרטי "טד" לפני הסדרה. יותר מזה: גם אם לא אהבתם אותם או סתם שכחתם מהם רגע אחרי הצפייה, כמוני, יש סיכוי טוב שתאהבו את הסדרה. למרבה ההפתעה, היא פשוט עולה עליהם בהרבה. העיבוד הטלוויזיוני מזקק לשלמות את הרעיון המקורי של הסרט - דובי צעצוע שמגלם בו את ההתפתחות המעוכבת של החבר האנושי שלצדו, ג'ון בנט, ואת הצורך שלו להתבגר (בסרטים גילם אותו מארק וולברג, בסדרה נכנס לנעליו מקס בורקהולדר, שכילד בלט כבר בסדרה אחרת המבוססת על סרט מפורסם - "הורים במשרה מלאה"). אם כן, מה יותר הגיוני מאשר לחזור אל ההתבגרות המקורית של הגיבור?

לרגל הוצאת שיר בינלאומי חדש, מדבר מרגי על הזוגיות החדשה עם אנה זק ("לא לוקח ללב את החיקוי"), הניסיון להצליח בעולם למרות השנאה המתגברת לישראל ("נהיה יותר קשה מפעם"), השנה שטלטלה אותו - והפירגון הנדיר מאלטון ג'ון שכמעט הפיל אותו מהרגליים

מערכון הפתיחה של תכנית הסאטירה הוא המקום שבו היא מרשה לעצמה לנשוך יותר חזק מבדרך כלל. אבל כשנקודת המוצא היא הסיוט הטרי של כל כך הרבה משפחות, וביום של עוד "הותר לפרסום", למי בכלל אכפת מהפאנץ' שמגיע אחריה?

כשבני ישראל ביקשו להמשיך להזרים כספי תרומות לבניית המשכן עצרו אותם חכמי ישראל מתוך דאגה שהמשכן יהפוך מנחלת הכלל לנחלתם הבלעדית של בעלי המאה. גם היום, יש מי שחוששים כי תקציבי לימודי היהדות שמובילה הממשלה ידירו חלקים נרחבים מהציבור הישראלי

הררי מילים נשפכים בסוגיית החטופים בעזה כאשר גם למסורת היהודית יש קושי להביע עמדה נחרצת. "פוסק הלכה מאוד מתקשה לפסוק כשהוא לא מכיר את המציאות כמו שצריך", אומר הרב יובל שרלו והרב אילעאי עופרן מוסיף כי "בשלב מסוים, כשאין הגדרות ברורות, השפה ההלכתית נתקעת"

שרה וינו-אלעד, לנצח הקול של "דרכנו", יצאה באוקטובר מהמקלט ומאז נצמדה לטלוויזיה. עכשיו כשגם היא על המסך בקומדיה "טיטו ורוחו" בהוט היא מספרת איך מצלמים בכי במשך 3 ימים, קוראת להחזיר את החטופים מיד, ותוקפת: "המדינה בידי אנשים עם אגו שגדול מאיברי הרבייה שלהם"

אומרים שאין דבר מאכזב יותר מלפגוש את הגיבורים שלך, אבל גם להתבאס מסדרת טלוויזיה שפעם ממש אהבת זה לא להיט. איזה מזל שצפייה מחודשת ב"בנות הזהב" (כל העונות זמינות כעת בדיסני פלוס), אחד הסיטקומים הטלוויזיוניים הכי אהובים אי פעם, מעוררת גלי צחוק אמיתיים ולא רק מוקלטים, ממש כמו פעם. "בנות הזהב" הגיחה מחדש בתזמון מעולה, לפחות לבני 40 פלוס וחובבי טלוויזיה אמריקאית. התוכן המשודר בימינו מדכדך, אלים ואפל (ברוח התקופה) ורובנו סובלים אל מול אינספור דיווחי החדשות ומטורגרים על ידי סדרות פשע אמיתי. אבל באייטיז? הכל היה טוב, רק תמצאו את כריות הכתפיים שלכם ותלחצו על השלט. מיד כשעלה הפרק הראשון ונשמע שיר הפתיחה המפורסם: "Thank You for Being a Friend", התחלתי להתרגש.