כששחקנית בסדר גודל של חנה לסלאו נאלצת לוותר על כבוד ממלכתי בגלל רעשי רקע מימין ומשמאל, זה כבר לא סיפור על טקס - זה סיפור על חברה שאיבדה את היכולת להוקיר תודה לאמניה, ומעדיפה סכיני מקלדת על פני חסד נעורים. המסר הוא פשוט: תשתוק, או שיהיה לזה מחיר

לפני כעשור וחצי, מבקר הקולנוע המהולל ג'יי. הוברמן כתב על צאת מארז הדיוידי של "שואה", מסמך הדוקו של קלוד לנצמן, וניצל את ההזדמנות כדי לפרסם את מה שהיא אולי ההשתפכות הכי גדולה בתולדות ביקורת הקולנוע: "שואה הוא החומר שממנו עשוי הקולנוע… שואה הוא ה-סרט… הוא גורל אכזרי, בידוד מוחלט, האבנים שבנתיבך, התהום שמתחת לרגליך, השוטר בדלתך, הקרחון שהטביע את הטיטניק, השלט שדנטה הציב בשערי הגיהנום, ההוויה והאין, החלום שאתה לא יכול להיזכר בו. גם אם תצפה ב'שואה' ותשכח אותו, לעולם לא תפסיק לחשוב עליו". זה אולי נשמע כמו הגזמה, אבל הוברמן צדק - "שואה" הוא הרבה דברים, בראש ובראשונה אחד הסרטים הגדולים בתולדות הקולנוע הדוקומנטרי והקולנוע בכלל, אולי אפילו הגדול שבהם. מאז יצא לאקרנים ב-1985 הוא שמר בצדק רב על מקומו כיצירת פאר קאנונית, כזו שמככבת תדירות בכל רשימה של נכסי צאן ברזל קולנועיים, וקשה למצוא על איכותה ולו מילה רעה אחת שהתפרסמה. כל זאת לא רק מיראת קודש כלפי הנושא בו הוא עוסק, אלא גם מתוך הערכה למלאכת המחשבת של הבמאי הצרפתי-יהודי קלוד לנצמן, האבא של כל המגלומנים, שכיסה בגדול על היומרות שלו. "שואה", כפי שכתב הוברמן, הוא מפלצת של סרט. זה מסוג הסרטים שרבים שמעו עליהם גם אם לא צפו בהם, בדיוק כפי שהם יודעים על "יוליסס" גם אם לא קראו ועל החומה הסינית גם אם לא טיילו בה. הוא הפך שם נרדף לעשייה מונומנטלית. לנצמן עבד עליו במשך 11 שנה, צילם לא פחות מ-350 שעות של חומר גלם, ויחד עם העורכת הישראלית זיווה פוסטק ערך אותם לכדי סרט באורך מפרך של כמעט עשר שעות.

אבי תפילנסקי, יוצר הסדרה 'בהסתורה', התייחס בריאיון לאיריס קול ב-103fm לעלילת הסדרה העוקבת אחר חרדים שמורדים במגזר: "הם צריכים לבדוק מה יש כאילו הם במערה של אפלטון"

המונולוג הפותח של "שש עם" היה מרשים, חבל רק שהצופים שמרגישים בדיוק כמו עודד בן עמי ייאלצו לצפות בטקס, כי האומץ של המגיש הוותיק לא מטפס אל קומת ההנהלה

כמדי שנה מוקדש ערב יום השואה והגבורה בערוצים השונים לשידורים הולמים. בין היתר ישודרו סרטים על הנער שמעשיו לכאורה השיקו את מלחמת העולם השנייה, חיים אתגר מתחקה אחר הימלטות סבתו מגטו ורשה, זיכרון השואה בישראל לאורך עשורים ועוד. אלה התכנים החדשים בגופי השידור

לאחר ששתי מתלוננות, שי-לי עטרי ונעמה שחר, התלוננו במשטרה על אונס בידי אותו אדם וחשפו עדות קשה - החלו לצוף ברשתות החברתיות דיווחים ושמועות סביב זהותו של החשוד למרות צו איסור פרסום. אחד השמות שעלו הוא שם של חבר בלהקת ג'יין בורדו, מה שגרם ללהקה לפרסם הודעה באינסטגרם שמכחישה את הדבר ומביעה זעזוע מהחשדות: "אנחנו כואבים והמומים ומבקשים לחבק ולחזק את הנשים האמיצות בכל ליבנו ואיתן בכאבן האמיתי והכבד. זו התמודדות בלתי נתפסת אנחנו לא יכולים לדמיין מה אתן עוברות. "אנחנו מודעים לשמועות ומבקשים להבהיר שלא מדובר בחבר להקת ג'יין בורדו. מיותר לציין שאנחנו מגנים בכל תוקף כל התנהגות פוגענית ומי שמכיר יודע שאנחנו עושים כך גם בכל הופעה שלנו ונמשיך לעשות זאת כי הדבר בעצמותינו. לגלות שמישהו מסביבתך נקשר בהאשמות כאלה זה מטלטל ומערער מאוד ואנחנו מודים לכל מי שכותב ותומך ושולחים אהבה מכאן".

בתוך התופת, ברעב ובחולי, ישראל לייזרוביץ' ויצחק (וינסנט) בראונר הקימו תערוכת אמנות שמשכה אלפי בני אדם. רק הציורים שרדו

למרות גל ביטולי ההופעות ואירועי התרבות של ישראלים בעולם, על רקע הימשכות המלחמה בארץ, ההצגה "דף חלק" של מיכל סבירוני הוזמנה לשני תיאטראות בגרמניה בחודש הבא. סבירוני, דור שלישי לשואה, מעלה בהצגה העוסקת בשואה את השאלה האם אפשר לעשות ריסט ולפתוח דף חלק