יחיא סינוואר מחזיק ביקרים לנו מכל, והוא לא ירפה ולא יוותר אלא אם יישאר וישלוט בעזה. בינתיים, נתניהו וחבורתו לא השכילו לנצל את המערכה כדי להגיע למתווה שיציב את ישראל במרכזה של ברית בין מדינות האזור. רק הדרישה של ביידן להפסקת אש מיידית יכולה להציל אותנו מהמשך הדשדוש וחוסר האונים

חצי שנה שאי-אפשר שלא לספור את הימים, אחד לאחד, שעה אחר שעה, שאי-אפשר להתאפק, לחכות עד יעבור זעם, בלי לשחזר שוב ושוב שורה בלתי נתפסת של תקלות ומחדל שנערמו לאסון הנורא. פס ייצור שאין לו סוף של מילים ותמונות שככל שהן יורדות לפרטים הקטנים, התמונה הולכת ומתערפלת ואנחנו מבינים פחות ופחות

מסע ההשמצות נגד ישראל לא ייפסק אם לא יינקטו צעדי הרגעה לא שגרתיים. הציבור בארץ לא מודע לממדי ההרס בעזה וגם לא לממדי השנאה לישראל המתגברת בכל הגלובוס. מה יכול להיות המענה ההולם? לא הסברה, אלא שקיפות ופתיחות, שיאפשרו להתמודד עם הטענה הזדונית ולצמצם עד כמה שאפשר את התפשטותה

בעזה נוצרו למעשה שלושה סוגי מציאויות: שטח קטן שנשלט על ידי ישראל; מרחב שבו חמאס דומיננטי, ואזור דמדומים בצפון עם מובלעות חמאס לצד "כיסי חמולות". "המלחמה" הפכה לאוסף סוגיות שאין בינן חוט מקשר: מבצעים ממוקדים נגד חמאס, מו"מ על חטופים, טיפול במצוקה האזרחית, שאלת רפיח, היום שאחרי חמאס, ומערכה פתוחה בצפון