חירם מאשים כי "הפכנו חברה המבקשת להיות קלילה ונמרצת, מנותקת ממחויבות עברה ומעול עתידה ובעיקר מתמסרת אל הרגע, אל ההווה". זאת "התרבות הישראלית" שבזכותה ישראל שרדה את 7 באוקטובר למרות שהצבא המנוון וההנהגה חסרת האחריות הם אלה שהיו מנותקים באותו יום, אך כנראה שהפקת הלקחים לא כוללת זריקת צניעות

ההלם וההפתעה על חיסול הנייה בלב טהרן עוררו מחדש את הוויכוח באיראן סביב התגובה הנדרשת. כעת נוספה אופציה חדשה לארסנל הכלים האיראני המוכר: תקיפה צבאית ישירה משטחה. אך יש גם מי שחושב אחרת בשלטון האיראני

ערעור שלטון החוק והסתלקות מעקרונות הדמוקרטיה, מהווים איום לביטחונה של ישראל. אם ייפגע חופש הפעולה של רשויות אכיפת החוק - גם חופש הפעולה של צה"ל ייפגע

מי יציל את אריאל שלי? מי יציל את כפיר, את שירי, את ירדן ואת 111 החטופים האחרים? אני פונה אליך ראש הממשלה: זה לא מספיק להחזיק תמונה! הגורל שלהם בידיים שלך! דודתו של אריאל כותבת

ה"קיצוניים משני הצדדים" למעשה זהים. נמצאים באותו מקום. לכן אין להם הגנת אכיפה בררנית, אל מול הטיפול שקיבלו קודמיהם הלכאורה מנוגדים. להפך: ההקלה בפעם הראשונה מחייבת החמרה כעת

למה לכל הרוחות אף אחד לא מערסל את העם טרוף הדעת שהפכנו להיות – לא שלפני כן היינו שפויים – ולוחש לנו באוזן מה הולך להיות? 

כל מי שחי מקרוב את הציבור החרדי, פוגש אישית את מובילי הדעה שבו ומקיים שיח אמיתי עם ראשי הקהילה האזרחית, יודע כי יש ניצנים לחשיבה אחרת וחדשה. רבים וטובים עוסקים בה מחוץ לממסד הביטחוני הפורמלי בעוז ובנחישות רבה, יותר ממה שבא לידי ביטוי היום בממשלה, בתקשורת ובמסדרונות הכנסת